"..פרפר נחמד, שב אצלי על כף היד.."

ניצוץ כחול אי שם ליד הדשא,
רצה היא אל עבר היצור העדין, מצחקקת בעליזות בכל צעד וצעד שעושה.
הנה הוא שם, נח על אחת מפרחי הכלנית האדומות, בתוך חלקת הדשא הגדולה.
היא צייצה משמחה, ודילגה לעברו בחיוך גדול מרוח על פניה, שמלתה הצבעונית בוהקת באור השמש הבהיר, ושיערה החום מתנפנף ברוח החמימה שעטפה את גופה.
היא הגיעה ליצור הקטן, וניסתה לתפוס אותו, עמדה לו במארב, וקפצה עליו.
אך הוא התעופף במהירות, כנפיו העדינות כנייר חובטות באוויר, ונחת על חרצית עטורה צהבהבה. הנוף היה יפהפה, פרחים על גבי פרחים בכל הצבעים, הסוגים והגדלים גדלו על הגבעה זו, עצים גבוהים היתמרו לרגלי הגבעה, מכסים את כל הצדדים.
מזג האוויר היה מושלם, שמש זרחה בשמיים תכולים, רוח חמימה כיסתה את כל האזור.
היא רצה שוב אל עבר היצור המעופף, והוא עופף לפרח אחר. ככה שוב ושוב, עד שירד הלילה.
הילדה הקטנה לא נכנעה, היא המשיכה לרדוף אחריו, היא כל כך רצתה לגעת בכנפיו הכחולות כים, שינוח על כף ידה הזעירה, ויעופף ליד אוזנה.
אך כל ניסיון, הסתיים באי-הצלחה.
לבסוף, כאשר הייתה עייפה ותשושה לגמרי, היא נחה על הדשא, רוח קרירה נשפה, ושמיים שחורים זרועי כוכבים נגלו מעליה.
"בוא אלי פרפר נחמד.. שב אצלי על כף היד, שב, תנוח, אל תפחד." מלמלה הילדה אל הפרפר התכול, עפעפיה מכבידים עליה, והיא שוקעת בשינה. שם, ליד הפרפר התכול שישב על כף ידה.