פרידות

טסתי להולנד, עם חברה טובה. נהננו מאוד, ולצערי זהו היה טיול לכמה ימים.
לילה אחרון יצאנו לבלות
ואני רואה כלב, יושב מחוץ לבר שישבנו בו.
כלב גדול חום וחמוד, כזה דובון!
קר בחוץ ואמרתי לחברתי שאין מצב שאנחנו משאירות אותו בחוץ.
הגנבנו אותו חזרה למלון וישנו כל כך טוב, שלושתנו במיטה והכלב היה נראה מאושר ונינוח, סוף סוף שיש לו מיטה לישון עליה.

היום האחרון הגיע, הגיע הזמן ללכת.
הוא מסתכל עלינו בולבל בזמן שאנחנו מתארגנות ללכת,
לא יכולתי שלא לבכות.
הוא כל כך טהור ותמים, איך אפשר להחזיר אותו לרחובות הקרירים?
נשבר לי הלב, והדמעות לא הפסיקו לצאת.
חברה שלי חשבה כבר שהשתגעתי, אבל פשוט לא יכולתי.
"איך אפשר להגניב אותו למזוודה?" חשבתי לעצמי.

ירדנו לכניסה של המלון לקחת מונית לשדה תעופה.
הכלב עקב אחרינו וראה אותנו מעלות את המזוודות למונית.
ליבי נשבר, אפילו מהפרדה מהאקס לא היה לי קשה כל כך.
נתתי לו ליטוף אחרון וביקשתי ממנו שישמור על עצמו.
עלינו על המונית ונסענו, ולצערי עשיתי מעשה שבהחלט התחרטטי עליו, הסתכלתי לאחור וראיתי את הכלב רץ אחרי המונית בכביש סוער.
התחלתי עוד יותר לבכות. עד שירדנו לשדה תעופה הוא לא היה שם.
ועליתי למטוס, בלי לראות אותו עוד.

עכשיו תחליפו את דמות הכלב, בדמות שאתם כנראה מכירים,
אתם הילדים.