פקעת של אוויר

אילה היא ילדה קטנה עם חלומות גדולים. שלאט לאט נעלמו. אילה למדה להסתכל על הרגע. אילה למדה להרגיש את הרוח בין אצבעותייה לחייך. אילה למדה לאהוב את עצמה. את מי שהיא.

אילה גדלה. אבל היא עדיין ילדה קטנה. כולם אומרים לה. והיא מסכימה. שהיא ילדה קטנה. היא בכוונה ככה. כי זה מה שעוזר לה לחיות. לשרוד בתור מאושרת.
ולא בתור אומללה.

היא ילדה קטנה עם כוחות של פלדה. היא יכולה לגדום לאונייה לזוז. אם היא רק תמשוך בחבל מספיק חזק. אם היא רק תהיה נחושה מספיק.

אילה היא כלום אחד, אבל היא כל כך הרבה דברים. היא חמקמקה. כמו הבהוב של אור מכונית שמשתקף על הקיר שלכם דרך החלון, כשאתם מנסים לישון.

אילה היא לא מה שאתם חושבים. אבל היא בדיוק מה שאתם חושבים. היא גם לא מה שהיא חושבת. אף אחד לא יודע מה אילה. רק אלוקים. ואולי גם הוא לא.

אילה היא do the best you can אבל היא תמיד הולכת לישון מאוחר. וקמה מאוחר ואף פעם לא עוברת על החומר פעם שנייה.. אילה היא- תשכחו ממי ששכח אתכם. אבל השכחה שלה מעלה לה מיצי קיבה בגרון.ושורפת אותו חזק. ואז עולות לה דמעות. אבל היא מחייכת לכולם. וקוראת לעצמה. כי אם אין לה אותה היא נופלת. אם אין לה את עצמה היא מתה. איזה נס שכמעט תמיד היא מוצאת את עצמה. ועצמה נותנת לה חיבוק חזק כזה. שמרסק את העצמות. בדיוק כמו שהיא זקוקה.

אילה היא אדם טוב. אבל קצת זבל. אולי הרבה. אבל גם הרבה טוב. קשה להכריע מה יותר. היא פשוט כל כך הרבה.

היא כמו קשר אחד גדול. שלא נפתח בכלל. לא משנה כמה שעות תנסו וכמה ציפורניים ישברו לכם בדרך. אבל בתכלס קשר זה רק חוט ישר, שהסתבך.

אז היא פקעת של אוויר. סיבוך של כלום, שאף אחד לא מצליח לפרק.

אבל מי אמר שצריך בכלל, היא הרי פקעת של אוויר, בנשיפה היא נעלמת, ותכלס. היא מעולם לא באמת הייתה קיימת.

כי מה זה משנה באמת. מי זאת אילה.

היא רק סיפור. ואם אחליט שכעט היא תהיה מישהי אחרת, אז כזאת היא תהיה.

ואם אחליט שהיא תעלם. אז היא תעלם. ותמחק.

ומי יחליט למחוק אותי?

והאנושות כולה היא פקעת. פקעת של אוויר.