פעמיים בגיהינום

פעמיים בגיהינום

ריאיון באחד הבתים המופצצים של העיר בחמוט (סיפור אמיתי):

המראיין:
שלום חייל ספר לי איך המצב כאן בעיר בחמוט?

החייל:
המצב פחות או יותר תחת שליטה, מנקים את הבתים שבסביבה. הניצחון יהיה אחרינו.

המראיין:
תספר איך הגעת לחזית ההכי לוהטת בעולם? מה הניע אותך? תספר לצופים עליך.

החייל:
אוקיי, אתחיל מהתחלה. אני חייל מקצועי בצבא ״וגנר״. לוחם במקום ההכי מסוכן בעולם, העיר החריבה בחמוט או איך שהרוסים קוראים לה מטחנת הבשר ארטומובסק.

אני מניח ששמעתם על הזירה הזאת בחדשות. מדי יום מתים בה מעל 1000 בני אדם. לא סתם בני אדם אלא חיילים מיומנים מטובי בניהם של האוקראינים.

לא אכחש שגם מהצד שלנו נהרגים לא פחות אבל אצלינו הם לא מטובי הבנים של הרוסים. רוב מי שהתגייס לצבא ״וגנר״ או לאיך שאנחנו קוראים לפילהרמוני שלנו זה אנשים עם עבר פלילי עשיר. אמנם יש גם קצת אנשים אינטליגנטים אבל הם מיעוט קטן.

אני בניגוד לרוב חבריי הייתי אינטליגנט, עבדתי בתור אח בבית חולים בסארטוב. אשתי הייתה עובדת בבית הספר המקומי, היו לנו חיים מאושרים.

אבל עדיין אתה רואה שאני נמצא כאן, למה?

אותי ואת אשתי שלחו לכלא הרוסי ל 14 שנה בעקבות הרשעה של סחר בסמים.

לפני 7 חודשים הציעו לי בכלא להתגייס לחצי שנה לצבא ״וגנר״ לעבור את הגהינום שעלי אדמות, אם אישאר בחיים הבטיחו להוציא אותי לחופשי.

קפצתי על ההזדמנות, בנס נשארתי בחיים ואחרי קרבות עקובים מדם השתחררתי לביתי.

בביתי אכלתי דייסת עדשים, ראיתי כמה סרטים, היה לי הכול. אבל הרגשתי ריק. אשתי עדיין הייתה בכלא. החלטתי שאני חוזר בחזרה ליחידה.

אמרו לי שאם אשרת עוד פעם – ישחררו את אשתי, בלי לחשוב פעמיים חזרתי לגיהינום.

לפעמים שווה להיות פעמיים בגיהינום. מקווה שאחזור משם בחיים.