פעם הראשונה
תמיד הייתה לי פעם ראשונה לכל דבר.
פעם ראשונה לצחוק
פעם ראשונה לבכות
פעם ראשונה לכעוס
פעם ראשונה ליפול
פעם ראשונה לקום
פעם ראשונה לאהוב
פעם ראשונה לשנוא
פעם ראשונה לרכב על אופניים
פעם ראשונה לשחות
פעם ראשונה לצייר
פעם ראשונה ללמוד
פעם ראשונה להכיר אנשים
פעם ראשונה לעבוד
פעם ראשונה לצפות בטלוויזיה
פעם ראשונה לטוס לחו"ל
ושתי המילים "פעם ראשונה" כבר איבדו משמעות,
כי היום זו הפעם הראשונה האחרונה שלי.
פעם ראשונה למות.
תגובות (3)
נס שלא אהבת;)
מסכימה עם דוסית אחת.
גם לי יש את הקטעים שאני כותבת על מוות ועצב, למרות שאני לא רוצה למות ואני לא עצובה.
מידי פעם זה גורם לי לחשוב שאני מעט צבועה ובשירים האלו אין באמת נשמה. הרי מה זה שיר בלי נשמה? בסופו של דבר, זה פשוט לא שיר אמיתי.
קטניס אוורדין, סוף.
אני לא מבינה למה זה גורם לך לחשוב שאת מעט צבועה.
הרי, זה לא חייב להיות אמיתי.
למשל,לצורך העניין, אני קוראת עכשיו סיפור שנכתב בגוף ראשון.
והגיבור בסיפור (זה שמדבר בגוף ראשון) אומר: "אני כל כך כועס, אני יכול לשבור משהו!". סביר להניח שכתוב הסיפור לא באמת כועס וזו רק הדמות כועסת.
אז זה שכתבתי בגוף ראשון – לא אומר שמדובר בי. מדובר על הדמות שמשתמשת בגוף ראשון – וזו לא בהכרח אני.
מקווה שהבנת.