פניית פרסה מותר

אתה כותב יותר מדי טוב.
הוא אמר אתה כותב יותר מדי טוב. האיש בטלוויזיה דופק את האפרכסת בטלפון, הצבעים מתערבבים לו מול הפרצוף, החום ממיס אותו, הייאוש מאיים לקטוף אותו, החרדה משתקת אותו, שתי אצבעות חסרות לו, והאיש אומר אתה כותב יותר מדי טוב. העיוור רוצה ד"ר פפר, כי קולה זה רק מים עם צבע, והעיניים שלו רוססו בתמיסה, והכלב שלו מת, אבל הוא חי והוא איתו, והוא מקרקש בפחית קטנה ורוצה גם רבע דולר, ורבע דולר יהיה חסר לנסוע למקסיקו, ואם הוא יזיין את ג'ניפר לופז אולי ירגיש שהגיע לו משהו בחיים, אבל לופז רוצה להרוג את ניק נולטה כי הוא אוהב לזיין אותה בתחת, והמפתח שלו על הצוואר כל הזמן מסתבך לה בשערות, ויש שם 200 אלף דולר בכספת של המפתח שמסתבך לה בשערות, ואם שון פן יהרוג את האיש היא תיקח את המפתח ותעוף כמו ציפור. כמו שאימא שלה מתה, המשוגעת.
הטלפון מצלצל. האיש אומר אתה כותב יותר מדי טוב, שתיים ורבע בלילה, ויש לו קול קר וסדוק, אני בא להבין למה, הוא אומר, אני בא להבין למה אתה לא רוצה למות.
אני מדליק את האור, שון פן חוטף מכות, חסרות לו שתי אצבעות, ואני סוגר בודק סוגר את הדלת, אומר נכין לנו קפה, נכין לנו קפה נשתה נשמע איזו מוסיקה, ו"עיירה בודדה" שרה, ואין קפה, ואין סוכר, ואין גם אורז, יש אקדח בתוך המגירה של המטבח. אני סוגר מישהו שכח.
צעדים עולים במדרגות. אני מכבה את כל האורות, מדליק בשירותים, הולך להכין קפה ואין קפה, יש אקדח, והדלת נפתחת הייתה נעולה, הדלת נפתחת ונתקעת בלשון ההיא שסוגר אותה. ואני הולך להביא אקדח, אבל אין אקדח יש קפה, ואני סוגר והדלת נחבטת במשקוף שוב ושוב והדלת נפתחת, הלשון משתחררת, ומישהו זז אצלי בתוך הבית.
מי אתה מה אתה רוצה. בוא נשתה קפה. אני אשתה קפה אתה תשב, אבל למה אין קפה, אין קפה מה יש.