פינחס אובססיה.

בס"ד
איך פותחים את הסיפור הזה? וואלה אין לי מושג, מה אני סופר? אני אתן לכם קצת פרטים עליי ונראה איך זה יזרום משם. אז קוראים לי פינחס, פינחס גמליאל. כן…אני ההוא מהסיפור "מנשה סופרמרקט", אז אתם בטח יודעים כבר מה אני עושה היום ומה הייתי עושה פעם. רציתי לספר לכם על רחל, לא רחל החתולה האהובה שלי, רציתי לספר לכם על רחל אחרת…
פעמון הכניסה של הסטודיו חתך את השקט בבת אחת. היה זה יום שישי בצהריים והסטודיו היה ריק. רק אני ושרית הפקידה היינו שם. אני ישבתי על כיסא מעץ בתוך המשרד הממוזג שלי והחזקתי ביד חכה. מולי נחה בריכה עגולה עשויה מגומי, הבריכה הייתה מלאה מים ובתוכה שחו להם שלושה דגיי זהב גדולים. הייתי יחף ואת מכנסיי החליפה קיפלתי עד לברכיים.

שוב נשמע הפעמון ואני ביקשתי משרית לפתוח את הדלת כי אני קצת "עסוק" עכשיו. שרית פתחה את הדלת ולתוך הסטודיו נכנסה אישה דתייה חייכנית ומטופחת. האישה החזיקה סיר נירוסטה ביד ומתוכו בקע ריח נהדר של אוכל מבושל. שרית קיבלה אותה בנוהל הרגיל: "שלום לך וברוכה הבאה לסטודיו לגמילה מהתמכרות, אני שרית ואת מכורה למשהו בוודאי…אז בואי אני אתן לך את האפשרויות ואת תסמני לי עם הראש אם אני צודקת, טוב? אז בבקשה: "את מכורה לאלכוהול? את מכורה לעבודה? את לא יכולה בלי בוטנים??? אני יודעת, את מכורה לקולנוע??? בעצם את דתייה אז את לא הולכת לקולנוע…אז את מכורה לסמים??? אני מצטערת אבל עם סמים אנחנו לא מתעסקים…תנסי במקום אחר…"

האישה הקשיבה לה ואז אמרה: סיימת? יופי…אז אני מחפשת את פינחס, איפה הוא?. שרית לא הבינה ואמרה: את פינחס מנהל הסטודיו? אבל כולם צריכים לעבור דרכי קודם…אני… את שאר המילים היא לא המשיכה כי האישה החביבה שעטה קדימה ישר לתוך המשרד שלי ותפסה אותי לא מוכן. המילים הראשונות שיצאו לה מהפה היו : "אתה אוהב קציצות בשר???" זרקתי את החכה במהירות הצידה וקמתי תוך כדי שאני מפשיל בחזרה את מכנסיי החליפה ומכסה את הברכיים שלי. הבטתי בה המום ועניתי: "היום אני אוהב גם קציצות בשר, פעם הייתה לי הבעיה הקשה והיום ברוך השם אני אחרי הגמילה.

האישה התיישבה בלי לשאול והניחה את הסיר על השולחן שלי. ואז החתולה שלי השמיע יללה קטנה של : "וואו…סוף סוף ריח של בשר במשרד הזה…", ואני מיהרתי להציג אותה: "זו רחל החתולה שלי והיא שנים איתי עוד מהזמן שהייתי מכור קשה" האישה ליטפה אותה בעדינות והביטה בי בחיוך והסבירה: "אני השכנה ממול הסטודיו שלך, הבית קרקע הלבן עם הגדר לבנים בחוץ, מכיר? בכל אופן אני בישלתי קצת יותר מידיי לשבת ולצערי האורחים שלי ביטלו אז אין לי מה לעשות עם הסיר הזה ואתה הכי קרוב אז חשבתי להביא לכם פה לסטודיו שתאכלו קצת קציצות, זה לא יכול להזיק וזה טעים מאוד…אני עושה שילוב של בשר עגל עם בשר עוף וחתיכות של כבד אווז…" היא שתקה לרגע ואני ניצלתי את ההזדמנות ואמרתי: "ואני חשבתי שאת מכורה למשהו ובאת להירשם לסטודיו שלי…".

היא ביטלה את דבריי בצחוק: "מכורה??? מה פתאום מכורה??? אני סתם שכנה נחמדה ממול שבאה להציע לך סיר של קציצות , דרך אגב לא אמרתי לך איך קוראים לי…אני רחל" החתולה שלי השמיעה ייללה מוזרה מאוד ואם היא הייתה יכולה לדבר אני בטוח שהיא הייתה אומרת: "רגע אחד, מה פתאום קוראים לך רחל??? אני רחל !!!, ולא יכולות להיות שתיים בחיים של פינחס, זה לא מקובל !!! "

חזרתי אחריה בשקט : "אז את גם רחל ואת לא מכורה ובאת להציע לי קציצות בשר…. טוב…" באותה שנייה נכנסה למשרד שרית המזכירה ואמרה: "אני מצטערת על ההפרעה אבל יש חמישה שליחים בחוץ…." לא הבנתי מה העניין ועניתי לה: "אז תקבלי אותם שרית ותחתמי להם על תעודות המשלוח, את מכירה את העבודה כבר, לא?". שרית המשיכה במבוכה: "הייתי עושה את זה רק שהם מחזיקים ביד סירים של אוכל והם דורשים לראות אותך…"

מיד הסתכלתי על רחל (האישה…לא החתולה…) והיא נשברה מולי: "טוב…אני מודה שאני מכורה…להכנת אוכל בשרי…אני פשוט אלמנה כבר כמה שנים ומאז שהפכתי לאלמנה אני לא מפסיקה לבשל… אני הכנתי הפעם רק שישה סירים והבאתי את כולם לכאן כי רציתי לתת לך לטעום מכל מה שאני יודעת להכין לפני שתגמול אותי מהאובססיה הזו שלי לבישול…

סימנתי לשרית שתכניס את השליחים ותוך חמש דקות היו מולי עוד חמישה סירים של אוכל מסוגים שונים: היו שם צלי ראש טלה, ומרק בקר עם רגל כבש וציפורניים של פרה, היה גם מרק זנב שור, אורז שרוף עם חתיכות של כבד עוף, והיה שם גם סיר של שוקיים של עוף ברוטב קארי. טעמתי…ואפילו חיסלתי את כל הסיר של השוקיים. היה נהדר והיה לי טעים אך רחל ישבה מולי עצובה ואמרה : "אני רואה שטעים לך וזו בדיוק הבעיה, תמיד טעים לכולם… כל מה שאני מכינה…אולי זה מה שמדרבן אותי לבשל כל הזמן…אני לא יכולה יותר ככה… אתה יודע שאני לפעמים מרתיחה סתם סיר עם מים רק כדי שיהיה משהו על הגז…"

היה לי מאוד נעים לארח את רחל במשרד שלי, נעים וטעים, ובתור מומחה לגמילה מהתמכרויות המלצתי לה לא להיגמל לגמרי אלא רק למתן את החשק הבלתי נשלט שלה לבישול. וכדי לעזור לה הצעתי לה לצאת יחד למסעדה חלבית, יצאנו ולאחר חצי שעה של שכנועים היא הסכימה לצאת מהאוטו ולהיכנס למסעדה.

כשסיימנו לאכול אמרתי לעצמי : פינחס… בתור דייג לשעבר שמעולם לא העלה בחכתו דג שהעניק לו שלוש משאלות…" עצמי היה מסוקרן אז המשכתי : " אני רוצה שתדע פינחס שזכית בהגשמת שתי משאלות לפחות והן גם אישה נעימה וחכמה…וגם אישה שיודעת לבשל בצורה הכי טובה וטעימה (זו אותה אישה…למי שלא הבין…). לגביי המשאלה השלישית תחכה בעזרת השם שיהיו לכם ילדים ואז תזכה להגשמת המשאלה השלישית, וכל זה כאמור בלי דג זהב…שיחקת אותה פינחס…" עצמי חייך ורחל שאלה: "למה את מחייך?" עניתי : "כי מצאתי אותך בלי דג זהב…". היא חייכה.

חודשיים אחר כך התחתנו… ורחל למרות הרצון העז לעזור לשף של האולם לבשל ולהכין מנות קיבלה את העובדה שהיא כרגע כלה והיא לא צריכה לבשל בערב הכי חשוב של החיים שלה. יום לאחר החתונה קפצתי למשרד הפנים והחלפתי סטטוס בתעודת זהות לנשוי, רחל החליפה את שם המשפחה שלה לגמליאל, והחתולה שלי קיבלה את שמה החדש בישראל : מיצי.