פחית המחשבות שלי
אני בטוח שכולכם הרגשתם את זה פעם אחת לפחות בחיים שלכם – תחושה של אי וודאות. לא התחושה של אי ודאות כשאתם אבודים באיזה קניון, רגע אחרי שעזבתם את היד של אמא ואתם לא יודעים איפה אתם. אני מדבר על אי וודאות אחרת לגמרי – אתם מודעים להכל, למי אתם, מה אתם אבל הכל בראש… מתערבל, אני מניח. אתם מנסים לעצום עיניים, לשקוע אל השלווה הטבעית שלכם ובמקום זה אתם ניצבים לפתע בפני פחית צבע מתפוצצת, נשרטים מרסיסי המחשבות שלכם – מחשבות לא קשורות, כאלה שאתם אפילו לא מבינים.
או שאולי זה רק אני.
תגובות (3)
כלכך מזדהה..
אין דבר מציק יותר מלהרגיש אבוד (כשאתה לא.. או שזה רק לי..)
מסכימה, גם לי קרה פעם, ובמיוחד בזמן האחרון בגלל העלייה לכיתה ו׳ (זה ממש השפיע עליי, אני יודעת מה אני אעשה, אני יודעת מה יקרה, אבל זה פשוט מבלבל)
אני חושבת שזו ההרגשה הבלתי נמנעת שמונעים מילד. כמה כל מה שחשבת לא באמת קיים. הכל זה סטטיסטיקה