הוא והיא

הוא היה גבוה ממנה, וזה דווקא היה חריג לאחרונה, והיא הרגישה כמיהה לנוחכות גברית.
היא לא הייתה עם גבר מעולם, לפחות לא במובן הזה, והיא גם לא ממש חשבה עליו כמתמודד לליבה, או למקומות אחרים בגופה. אבל להיות קרובה כל כך לגבר, אחרי שנים שבהן רק עבדה ולמדה בנוחכות נשים, הייתה תחושה שונה.
והיא ידעה, על פי האופן שבו הביט בה, שהוא חושב שהיא יפה, וזה ספק מחמיא ספק מעיק לה. היא הרגישה מאויימת על ידיו, למרות שהוא בכלל לא אמר כלום ולא עשה כלום, וסתם עמד שם ועמד לפצוח בשיחה. וגם כאשר דיבר איתה, אלו היו מילים פשוטות, סתם עוד שיחה על פוליטיקה או אלכימיה נפשית. היא נתנה למילים להתסובב סביבה, והיא נעה בחוסר נוחות מרגל לרגל. כבר הרבה זמן שגבר לא התחיל איתה שיחה מיוזמתו, והיא גם התרגלה להיות כזאת. ואף על פי שמראו החיצוני לא היה לטעמה, וגם שום דבר אחר בעצם בו ובשיחה עצמה,
אבל היא משום מה עדיין פחדה ממנו, ואולי קצת מעצמה. היא ידעה שהיא פחדנית ודאגנית מידי בשביל אפילו להרשות לעצמה, שיחה יותר מידי ממושכת ומבטים לא מובנים מהצד שלו וחיוכים מהצד שלה. היא ידעה כמובן, שלא יקרה דבר, אבל עצם זה שאולי, אולי ממש פצפון, הוא יאהב אותה, שיתק אותה. והיא הלכה.