פולי (ומבצר המחשבות)

המים החמים קיפצו בפזיזות מפינה אחת לאחרת, וכך גם המחשבות של פולי.

פולי אהבה לבקר במבצר המחשבות שלה, כשהיא ביקרה שם, היא הייתה עוברת מגירה מגירה, מנקה אותן במתינות מהאבק המצטבר עם יריעה בלויה. לאחר מכן, הייתה פולי פותחת את המגירות המבריקות ובודקת את תכולתן. עם ציפורניה, שהיו תמיד משוחות בלק בצבע רך ובהיר, הייתה עוברת, זיכרון זיכרון, מוציאה אותו ובוחנת לעומק, ורק כשהיא בטוחה שהוא בסדר ולא פגום, מחזירה אותו למקומו המדויק.

לבסוף, הייתה פולי סוגרת את המגירות ונועלת אותן במפתח הדמיון הבוהק שלה, שהייתה שומרת עמוק בליבה והוציאה רק לצורך טקס קטן זה.

מבצר המחשבות של פולי התרחב לאט לאט, כל פעם נוסף זיכרון חדש, ומגירה חדשה נפתחה על קירות הדמיון האינסופיים של דמיונה של פולי, עוד זיכרון נוסף, עטוף בעטיפה נוצצת.

ככל שמבצר המחשבות התרחב, כך גם פולי, כל פעם דלת חדשה נפתחה, פתח חדש, מגירה חדשה, ופולי בילתה יותר ויותר זמן בניקיון המגירות ובדיקת הזיכרונות. זמן רב בילתה פולי במבצר הזיכרונות שלה, והיא אהבה זאת, היא אהבה את המחשבות השמחות ואת המגירות החדשות שצריך לבחון.

וכך, נהייתה פולי חלק ממבצר המחשבות שלה.

מבוסמת מריח התה, שפכה פולי בהיסח דעת את המים החמים אל תוך הספל, וראשה נמצא במקום אחר, במבצר שלה.

בידה הימנית, הרימה את הספל, ובהליכה איטית התקדמה לעבר המרפסת.

ובאותם הרגעים השקטים האלה, על כיסא נדנדה על המרפסת ותה ירוק מהביל בידיה, הרגישה פולי חסרת תועלת, כמו עלה שנידף ברוח, בלועה בתוך המבצר שיצרה לעצמה, בלועה בתוך עצמה, וכשהיא עצמה את עיניה וחייכה חצי חיוך, בהתרגשות סמויה למחצה, היא נתנה לעצמה לשקוע, פעם אחרונה, אל המבצר שלה, וכשהגיע אליו לאחר הדרך הארוכה, הוציאה את מפתח הדמיון מליבה ונעלה אחריה את דלת הכניסה.

זהו סיפור על פולי, עלה נידף ברוח, אישה חסרת תועלת שעם הזמן נהייתה רק חלק קטן בעצמה, במבצר המחשבות שלה, סיפור על אישה ועל תה מהביל ועל מים מפזזים ועל מפתחות דמיון ומגירות מבריקות וזיכרונות תקינים, סיפור על העולם הקטן של פולי, ואיך שהוא שבה אותה בקסמיו והרשה לעצמו לקחת אותה איתו.

ועכשיו, פולי היא רק עוד זיכרון קטן עטוף בעטיפה נוצצת בתוך מגירה מבריקה במבצר המחשבות שלה.