פואנטה

"מה הפואנטה?" הוא שואל אותי,
ומנופף בדך היחיד.
"סליחה?"שאלתי והנחתי את העט.
"מה הקטע של הסיפור?" הוא שאל וחיכה.
"לא יודעת" אמרתי וחזרתי אל עבודתי.
"מה?" הוא שאל מבולבל.
"זה פשוט קטע, אין לו ממש פואנטה"
עניתי לו וזרקתי לעברו מבט.
"הסיפור הוא כמו החיים האמתיים"
אמרתי לו לאחר שתיקה ממושכת.
"אז זה כמו לשאול מה הפואנטה של החיים"
הסברתי והסתובבתי בכיסאי.
"אבל לחיים יש סוף" הוא אמר חושב
שהכניס אותי למבוי סתום.
"כך גם לסיפור שלי" אמרתי לו ולפני שהספיק להוסיף, הוספתי
"ובדיוק כמו בחיים, הכול נשאר פתוח,
לא מספרים דבר על חייהם של הדמויות לפני ואחרי המאורע הזה"
אמרתי לו "הבנת?" שאלתי
"מבין"