פגישה ראשונה (First Date)

לפעמים יש בסיפורים שלי מילים גסות, שמגיעות משום-מקום, אני מזהירה מראש.

~

אוליבר התהלך ברחוב באישון הלילה. האוויר בחוץ היה קריר והוא היה חיוור וחלש. הוא ידע שהפעם לא יוכל לחזור אליה ונעצר בבהלה כשהרגיש בחתול מתחכך ברגלו. מסיבה משונה החיות תמיד הרגישו נוח בקרבתו. הוא שנא את זה שהחיות היו היחידות ששמו לב אליו.
עם ההילה הכהה שעטר אנשים לא התעניינו בו. הוא היה בעולם אחר עם האהדה הבולטת שלו למוזיקת גראנג' וכל הבגדים השחורים שלבש והעגילים הכהים שנהג לשים.

בכל ההפסקות במכללה ואף בחלק מן השיעורים הוא היה יושב עם אזניות קטנות ולא מושכות תשומת לב ומתעלם מהסביבה. טובע במוזיקה.

הבחורים והבחורות שישבו מסביבו בכיתה לא הבינו למה הוא טורח להגיע, ברוב השיעורים הוא היה משיג ציונים בינוניים אפילו מבלי לנסות להקשיב לחומר הנלמד בכיתה.

הוא אהב שני שיעורים, בהם היה מתנתק מהאזניות, המוזיקה הרועשת והעולם השחור ששכן בו. הוא אהב את שיעורי ספרות וכימיה, בהם היה זוכה להביע את הכישרונות שהיו לו. הוא ידע להתבטא בצורה גבוהה ואהב להתנסות בחומרים חדשים וליצור תרכובות. ליצור חיים במשהו דומם, כך הוא קרא לזה.

באחד מן שיעורי הספרות, אשר התקיימו לרוב על דפים, אוליבר ישב ליד השולחן וחיפש את עפרונו. כשלא מצא אותו הוא התנשף באכזבה. המרצה אשר חיבב ככל הנראה יתרגז. הוא לא הכיר את האנשים בכיתה והרגיש לא בנוח לפנות למישהו מהם בפעם הראשונה בבקשה. אולי חלקם אף אינם יכירו בו.

"אפשר לשבת לידך?" בחורה תכולת שיער קטעה את הרהוריו, הוא לא ענה וסימן לה בידו לשבת. "אתה גם אוהב את פרל ג'אם?" שאלה, מצביעה על חולצתו. הוא הנהן וחייך חיוך קטן.
"גם?"

"ההורים שלי," הנערה התוודתה, "הם מעריצים גדולים של הלהקה. אני גם אוהבת כמה שירים."
"נחמד."

השיחה הסתיימה מהר משהתחילה, כשהמרצה הנוקשה נכנס אוליבר הסיט את מבטו מהבחורה. הוא נזכר שאיבד את עפרונו ואזר את כמות האומץ הנדרשת וביקש ממנה עיפרון. היא הנהנה וחייכה אליו. היא הושיטה לו עיפרון עופרת קטן והוא מלמל תודה כתשובה. היא ריתקה אותו באמצעות העיניים התכולות שלה, אשר השתוו לצבע שיערה העז, והחכמה שהובלטה בקולה.

כשהמרצה יצא מן הכיתה, אוליבר הסתובב אליה. היא כבר הסתכלה עליו באהדה. "מה את אוהבת לשמוע?" אוליבר שאל.

היא התלבטה לרגע לפני שענתה. "בעיקר רוק אלטרנטיבי ומוזיקה אלקטרונית, לפעמים גם פאנק או פופ." הוא הנהן.

"אני מניחה שאתה בקטע של רוק ומטאל." היא חייכה.

"אני אגלה לך סוד," הוא חייך והיא הביטה בו במבט משתהה. "אני שומע לפעמים, ברגעי שפל, גם קאנטרי." היא התחילה לצחוק. "אבל יותר בקטע של דולי פרטון ופחות טיילור סוויפט."

היא הרגישה שזה הרגע המתאים והושיטה את ידה, "אנבל,"

"אוליבר." הוא אמר.

החיבור ביניהם היה מורגש, שניהם היו שקטים ורגועים אך המוח שלהם התפרץ ובפנים התלקחה אש שלאט לאט התיכה את השכבות שנהגו להסתיר עם בגדים שחורים, איפור ושקרים. אבל כשהשכבות נמסו היא גירשה אותו בבהלה, והשאירה אותו בחברת חתולי רחוב מזדיינים. אבל אלו החיים.