עת מלחמה / הנעלם הגלוי
הוא לא ידע מה קורה. מסביבו לא היה אף אחד מחבריו למחלקה, ואף לא מהפלוגה.
הוא איבד את כולם כבר לפני מספר שעות, או שמא יותר – הוא כבר לא חש בזמן שעבר.
הסתכל מסביבו וראה רק עצים, עצים ועוד עצים ולעתים גם איזו אבן או חרק.
גם אילו היה מאמץ את אוזניו ועיניו לקצה גבול יכולתו לא יכל לשים לב אליהם – קבוצה של חיילי אויב שהיו במארב לא רחוק ממנו, אך המשיכו לשמור על שקט מופתי גם כשכבר היה במרחק פעוט מהם.
יתכן והיה שם לב אליהם, אך זאת לא ידעו לעולם, שכן לפתע נפער בור באדמה, שאולי לא מתאים להיקרא בור – שכן פתאום מצא את עצמו בתחושה מוזרה.
פתאום שכב על הקרקע וצפה בבור פעור מול עיניו, ושמע את נשימותיהם המדודות של האנשים שלצידו, שרגע קודם לכן לא ידע על קיומם.
לפתע הבין שהוא נמצא במוחו של האויב, ונמלא פחד – שכן ראה מעיניו, חש את פחדיו ושנאתו ובעיקר הזדהה עם תקוותו – לשוב הביתה בחיים.
לאחר מספר דקות התעורר. חבריו למחלקה טענו שמצאו אותו מעולף ומיובש.
הוא לא גילה להם את החוויה שעבר, אך זכר אותן מאותו הרגע.
תגובות (0)