ערפל, סיגריות, ונערים

כשהתיישבתי על המיטה הכי רחוקה בחדר נעצו בי מבטים חדים ומושכים. הלכתי במסדרון הערפלי והסמיך. ריח חזק ומסריח של סיגריות עלה באוויר החנוק. כששאלתי איפה אני נמצאת אף אחד לא ידע לענות. נער שנראה כבן 15 הוציא קופסת סיגריות מכיס מכנסיו השחורים והבלויים. עשן כבד טשטש את מראה פניו של הנער. הנערים שהיו מסביב צעקו מיני צעקות מחרידות לנערות קטנות בערך בגילי- 13. "תשתי! זה טעים", משך נער בעל שיער שחור קצוץ המחזיק בקבוק אלכוהול מול פניה החיוורות של הנערה חסר האונים. נער אחר צעק לאחת מהנערות הבוגרות יותר קללות מטופשות. לאחר הוציא סיגריה והכניס לפיה של הנערה. "זה מרגיע, את לא רגועה", עכשיו לחש לה בבירור. התיישבתי על המיטה בקצה החדר הצפוף והמחניק. הבטתי דרך החלון שערפל כבד מכסה לי את הנוף הקר. "ברוכה הבאה לפנימייה", התיישב לידי נער בעל שיער מקורזל ועיניים ירוקות. לא עניתי לו. לא ידעתי שזו פנימייה. למה הביאו אותי לכאן? למה צריך? ומה עשיתי רע? שאלות שחיפשתי בשבילן רק תשובה אחת. תשובה אחת קטנה הסתחררו לי בראשי המבולבל. הנער התקרב אליי עוד ועוד. "אני לא אתן לך סיגריה או אלכוהול, תהיי חברה שלי". הוחרדתי. לא אהיה וארדר לשאר הנערות האלה! שיושבות על מיטותיהם של הנערים ושותות אלכוהול? "לא! מי אתה בכלל שתחליט עליי? אני לא בובה! אני בן אדם", אמרתי לבסוף בכעס ופחד. מיד כל הנערים והנערות הביטו בי באותו מבט כשנכנסתי. ערפל נוסף אך הפעם יותר כבד טשטש את פניו של הנער. חבטה כואבת נשמעה במרחק לא רחוק ממני. זרועי החלה לכאוב. היא שתתה דם על הרצפה הקרה. "מה?! את חושבת שאת כזו קשוחה?!", המשיך הנער להצליף בי בחגורתו. לבסוף נשכבתי על הרצפה הקרה של הפנימייה. המראה האחרון שהצלחתי לראות היה הערפל החנוק מבעד לחלון.