עפרונות.

העפרונות של איימי פטפטו בקלמר שלה.
"לעזאזל. למה הילדה הזאת שמה אותנו פה?" מלמל בעצבנות צבע אפור.
צבע כתום צחקק.
צבע ורוד גלגלה עיניים,"אל תקלל, צבע אפור."
אחד מהצבעים הכהים גיחך, "תסתכלי עלייך ורוד, היא חידדה אותך כל כך הרבה שנעשית העיפרון הכי חד בקלמר, אבל גם הכי נמוך וקטן."
חלק מהצבעים צחקו, ומלמלו בהסכמה.
"אל תריבו," לחשו ביחד השחור והלבן,"אנחנו גם לא אוהבים אותה, אבל זה מה שנועדנו לעשות."
הרוב הנהנו, "אני שונאת את הילדה הזאת. היא מבזבזת אותי עד הטיפה האחרונה," צעקה בכעס הצבע אדום.
ירוק נדהם, "מבזבזת אותך?" אדום הנהנה.
"אבל.. מה אפשר לצבוע באדום חוץ מתפוחים, לבבות ופרחים?" לחש בחוסר הבנה הצבע תכלת.
צבע לבן ושחור הבינו מיד.
"זה לא אפשרי. היא נראית כל כך שמחה," אמרו אחד לשני השחור והלבן.
כמה צבעים הביטו בהם בחוסר הבנה.
צהוב הבין לאחר כמה שניות.
"היא.. מציירת.." גמגם צהוב, לא מצליח לבטא את המילה האחרונה.
האדום הנהנה, והביטה על צבעה הבולט.
"דם."
כל הצבעים בקלמר נשנקו, אחדים מהם גם מלמלו מילים לא ברורות.
אחרי כמה שניות של עיכול, הקלמר פרץ במהומה.
הם שמעו את איימי, ומיהרו להשתתק.
היא לקחה את סרגל המתכת מהקלמר שלה, כמה צבעים מבוגרים הבינו במה מדובר וניסו לומר משהו, אך לשווא.
הם שמעו בכי, וצרחות, ואחר כך – הכל השתתק.
הצבעים לחשו בשקט, חלקם חשבו שהיא הלכה, חלקם חשבו שהיא נרדמה.
אבל רק הצבעים לבן ושחור הבינו לגמרי.
זה שילוב של שני הדברים.
"היא הלכה, אל העולם הבא."
הצבעים לא האמינו, הם בכו ולא רצו להאמין בדבר.
הם שמעו צעדים והשתנקות, אחריו בכי גדול.

"אבל.. לאן היא הלכה?" שאל צבע חום הצעיר.
"היא הלכה.. למקום טוב יותר.." לחשו הצבעים בעצב.