עסקאות שדים

במרכז העיר ירושלים ממש ליד העיר העתיקה נמצא מקום שנקרא גיא בן הינום.
פעם היו מקריבים שם תינוקות לאיזה אל מקראי, היום תוכלו למצוא שמה פרחות צורחות באיזה הופעה של אייל גולן.
סבא שלי תמיד היה אומר שבחלקו העתיק של העמק נמצא הפתח לגיהנום ושאם מצמידים את האוזן קרוב קרוב לאדמה אפשר אפילו לשמוע את האנשים צורחים.
אף פעם לא הייתי אדם מאמין במיוחד, כמובן שנהנתי מהסיפורים של של סבא אך מעולם לא נתתי להם חשיבות יתרה, עד שבמוצאי שבת האחרון איזה דוסי אחד חצה את הכביש עם הסוברו שלו באור אדום בדיוק כשחציתי והעיף אותי חמש מאות מטר.
הגוף שלי נחת בדיוק ליד הדוכן של שלום פלאפל שמה בפינה, דווקא תמיד אהבתי לאכול שם.
את הפגיעה או הכאב אני לא ממש זוכר, אך לפתע כמו בכל הסיפורים האלה ראיתי את הגוף שלי מלמעלה, כולו מרוח על המדרכה בין דוכן הסלטים של שלום ואיזה אופנוע אחד שחנה ליד.
תוך שניות מספר הגיח איזה אמבולנס מרחוב אחר ומתוכו יצאו החובשים והפרמדיק, עוד לפני שהספקתי להבין מה קרה הרכב כבר נסע ברעש סירנה קולני.
והנה אני מוצא את עצמי עומד בפינת הרחוב החשוך, האור של הפלאפל הקטן לצידי כשלפתע נעמד מולי אדם מבוגר בחליפה שחורה שנראיתה יקרה. זה היה נראה כאילו הוא מסתכל ישר עלי, אין מצב כי נראה לי שאני דיי מת מכל הסיפור הזה.
הפנים שלו היו לבנות וסדוקות כשל אדם מבוגר אך לפתע הבחנתי שעיניו היו אפורות לחלוטין וגם לא היו לו גבות.
“מרדכי בן דוד?” פתאום הוא פצה את פיו לדבר, ציחקקתי בראשי וחשבתי שכבר שנים אף אחד לא קרה לי ככה חוץ מאבא, “כולם קוראים לי מוטי” אמרתי לו.
שום הבעה לא הופיעה בפניו, הוא הזכיר לי במעט את פקיד סניף הבנק ברמת אשכול שלפעמים הייתי תוהה לעצמי אם הוא בעצמו לא איזה חייזר.
“בוא אחרי” הוא ציוה לפתע, עכשיו אני גם שהייתי בחיים לא אהבתי פקודות יותר מידי, החודשיים בכלא 6 בצבא יעידו על כך.
“לאן?” עניתי בקול, חשבתי שמן הראוי שאדע לאן הוא לוקח אותי ולמה. פתאום הבחנתי במחברת קטנה ושחורה מעור שהחזיק בידו, הוא פתח אותה לרגע ועיין בריכוז.
“גיהנום בוא אחרי” השיב אלי בקול שקט ומונוטוני. רגע רגע רגע תהיתי לעצמי פתאום ולפני שהספקתי להגיב כבר רגלי כמו משכו אותי אחריו כנגד רצוני. אני אמנם לא הייתי צדיק גדול בחיים שלי אבל נראה לי שהשתדלתי להיות דיי בסדר, לא רצחתי, אנסתי או גנבתי אף פעם ואפילו הייתי הולך לבית כנסת במוצאי יום כיפור ליתר ביטחון.
“תגיד אין מצב לגן עדן ? יש מצב שיש לך פה טעות אדוני” המבוגר המוזר נעצר לרגע והסתובב אלי, “אין פה טעויות מרדכי, אתה עם החרא שלך תגיד תודה אם תצא עוד איזה אלף שנה”.
נופי העיר חלפו על פנינו כשהתהלכנו ברחובותיה, רואים ואיננו נראים. באחד מהרחובות לפתע ראיתי עוד איזה אחד בחליפה כמו של הזקן שלי רק שהיה נראה צעיר ויפה תואר, אפילו זוג כנפיים היו לו.
מאחוריו התהלך איזה בחור אחד שנראה כולו מחוייך, נעצרנו לידם.
“מה טרכט ערב ארוך?” הבחור הצעיר פנה אל הזקן שלי, איזה מן שם זה טרכט בכלל?.
“יש לי את זה ועוד אחד ואני סיימתי” ענה במרירות והמשכנו בדרכנו.
בסוף הסתבר שסבא צדק והגענו לאיזור העתיק שמה בגיא בן הינום, נעמדנו אל מול קיר אבנים גדול, טרכט הזקן החל ללחשש בשפה משונה וכמו בסרט הקיר החל לזוז הצידה ופתח גדול נפער.
אני חייב להודות שכאן כבר התחלתי לפחד, כל אותו הזמן הייתה לי תקווה קטנה שכל זה היה רק חלום ושתכף אתעורר. אל מולנו נחשף עכשיו גרם מדרגות צר שבו ירדנו במשך זמן שהרגיש כמו שעות עד שלבסוף הגענו למן חדר שהיה נראה כמו משרד קבלה של רופא שיניים.
בדלפק ישב גרגויל כזה כמו שיש על הגגות של נוטרדם, נעמדתי לפניו וכשסובבתי את ראשי הספקתי לראות את טרכט נעלם חזרה במעלה המדרגות.
הגרגויל ישב לפני ספר עב כרס שהיה פתוח לפניו, בידו מונחת נוצת כתיבה כיאה לימי הביניים.
“בן דוד מרדכי.. שמונה מאות וחמישים שנה, יש שאלות?”.
יש שאלות? הוא באמת אמר לי את זה עכשיו? אני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל מרוב שיש לי שאלות, התחלתי לגמגם בקולי קולות תוך שאני מרגיש איך הפחד והחרדה עוטפים אותי.
“ קדימה בחורצ’יק אין הרבה זמן תכף מגיע הבא כמה שאלות ויאללה אל הבור “.
“הבור?” עניתי בחשש. “כן הבור איפה שאני הולך לזרוק אותך עוד מספר רגעים” הוא הצביע אל מאחורי גבו שם ראיתי את הבור המדובר והחשיכה האינסופית שנראתה בתוכו”.
תתאפס על עצמך נזפתי בעצמי.
אז אני הולך לגיהנום לשמונה מאות וחמישים שנה ?
נכון.
זה בגלל שלא שמרתי שבת ומצוות וכל הדברים האלה?
לא.
אז למה?
תראה חביבי אני לא קובע את החוקים, מה שרשום זה מה שיהיה. בכלל אם אתה שואל אותי כולכם הגזמתם שמה עם כל החוקים והמצוות האלה.
אבל למה לכל כך הרבה זמן?
תקשיב לי בחור, אתה יצאת פה בזול סבא שלך הפך שולחנות שמה למעלה כדי שיורידו לך מהעונש אז קח את זה כמו גבר בסוף כולם מתרגלים וחוץ מזה אפילו נותנים פה פיצה בימי שלישי בערב.
תגיד גם היטלר שמה למטה?
תאמין לי כולם עם אותה שאלה, לא הוא נמצא באגף למקרים מיוחדים עוד משהו?
אפשר אולי לדבר עם האחראי?
היד של השד הקטן נכרכה לפתע על צווארי ובבת אחת נעמדנו שנינו בקצה של הבור שעכשיו היה נראה שחור אפילו יותר, הוא החל לקרוא בקול:
“ הנדון מרדכי בן דוד מושלך בזאת אל התופת לזמן שלא יוארך מעבר לשמונה מאות וחמישים שנה המדוברות. מי יתן ואלוהים יחוס על נשמתך, המשך.
באותו הרגע הרגשתי את ידו דוחפת אותי קלות והאדמה שעליה עמדתי נעלמה תחת רגלי.
לפתע מה שהרגיש כמכת חשמל זיעזעה את כל גופי והכל הפך לשחור.
עיני נפקחו באיטיות לאורו של הפלורסנט בחדר בית החולים, אל מולי זיהיתי עכשיו את טרכט הזקן עומד בפינת החדר.
“אתה חתיכת בן זונה בר מזל תאמין לי” הוא אמר ויצא בזריזות מהדלת.
הבחנתי עכשיו בצוות הרופאים והאחיות השלם שעמדו מסביבי, עיני החלו להיעצם שוב.
בבוקר המחרת כבר התעוררתי כשאימי, אבי ואחותי ישובים לצידי המיטה, הם קפצו ממקומותיהם וחייכו אלי בהקלה.
הרופא אמר שהייתי מת במשך שלוש דקות שלמות ושעוד קצת הם כבר היו מוותרים עלי.
אחר כך החלו להגיע כל השאלות הצפויות, אם הגעתי לעולם הבא, אם פגשתי את סבא,
לא אמרתי להם רק היחסי אנוש לא משהו.

בכל מקרה עכשיו אני משתדל להסתכל ימינה ושמאלה לפני שאני חוצה.