עמית
טיפת הזעה החדשה שנוצרה בין שכמותיו החליקה באיטיות במורד גבו, היא נתקעה לכמה שניות על אחת מחוליות עמוד השדרה שלו.
רוני זע בחוסר נוחות, מנסה להחליק את טיפת הזעה שדגדגה אותו והפריעה לו להתרכז בחניית הרכב בשולי הכביש. זה לא עזר. הטיפה גלשה באיטיות על גבו כאילו היא תקועה בפקק עצום בכניסה לירושלים.
תמיד כשהיה חם כל כך והזעה הייתה מתמקמת במקומות שלא ידועים לו גם כיום רוני היה מתמקד בטיפה הכי מרגיזה וזו השכיחה ממנו את שאר הטיפות שנקוו במצחו, רגליו, בטנו, בתי השחי והחזה.
רוני טרק את דלת הרכב, מתעצל למחות את הזיעה מעל פניו. הבית היה שתי דקות הליכה ממנו ואם הוא יתחיל לנגב זעה הוא לא יסיים גם בעוד חודש.
על אף שרוני הבטיח שהוא לא ינגב את זיעתו, הוא לא התאפק, וכשהרים את חולצתו הלחה כדי לנגב את פניו הרטובים הוא הבחין בחייל צה"ל במדים, יושב על ספסל דהוי שקבע איזה ראש עירייה לפני עשור.
"אחי," רוני פנה אליו, "מה אתה עושה בחום הזה? יש עליך מים? בוא, כנס אלי הביתה, אתה נראה לי מיובש קצת." כשראה שהחייל מתלבט הוסיף, "נו, כנס. תתקלח, תשתה משהו ואז אם תרצה תוכל לחזור לספסל שלך."
"תודה אחי." החייל התרומם מהספסל, מכתיף את הנשק שלו ונכנס אחריו בצעד מהוסס.
"אחי, תרגיש בנוח, זה רק אני פה." רוני ניסה לגרום לו לחוש בנוח ולחץ על מתג המזגן. הוא הושיט לו כוס מים גדולה.
"דרך אגב, אני רוני." אמר רוני ממתין לתשובתו של החייל. "עמית." החייל לחץ את ידו.
"אתה רוצה להתקלח? אני אביא לך מגבת, תחתונים, מה שאתה צריך."
עמית היה נבוך והלך אחריו בצעדים קטנים, שומר על ריחוק.
"אתה רוצה להתקלח ראשון?" שאל עמית.
רוני רצה להגיד לו שברור שהוא רוצה להתקלח ראשון, הוא מרגיש כאילו הוא נמצא בבית הזעה יפני, אבל אבא שלו חינך אותו היטב ואין מצב שהוא ייתן לאורח שלו להתייבש עם הזעה עליו.
עד שעמית יצא מהמקלחת, רוני הספיק להערים את בגדיו המלוכלכים ליד דלת המקלחת הנעולה, לבשל ספגטי ברוטב בלונז, לערוך את השולחן הקטן לשניים, להחליף פעמיים בין ערוץ האוכל לערוץ הספורט, לעלות את טמפרטורת המזגן מ-18 ל-24 ולחטוף מכה מרגל הכיסא באצבע הקטנה של הרגל.
"אחי, אתה בסדר?" עמית שאל, מביט ברוני שהתיישב על רצפת המטבח בהפגנתיות וחיבק את אצבעות רגליו, מתנדנד מצד לצד בדבקות ממש מעוררת התפעלות.
"כן, אני רק חטפתי מכה מהכיסא השטני ההוא." הצביע רוני וחזר לאחוז ברגלו.
"להוציא לך קרח?" עמית, שכבר חש בבית נוכח הדרמתיות הקיצונית של רוני, ניגש למקפיא, חיטט קצת, הפיל בדרך כמה פופיסים לרצפה, ולבסוף מצא טבלית קרח שנותרו בה עוד כמה קוביות.
"קח." עמית הושיט לרוני את הקרח והתיישב פרקדן על הרצפה, שולח מבטי שנאה לכיסא הזנוח שהוכרז בלא מילים כאויב האנושות.
רוני, שסיים להתבונן ברחמים באצבעו הכחולה, נכנס לחדר האמבטיה, התפשט והתקלח. הוא הרגיש איך הרעב מתחיל לזמר בבטנו ולכן וויתר על בגדים מלבד מכנס פיג׳מה קצר ולא מחמיא שסבא שלו הביא לו פעם אחת כשנתקע אצלו ללא כלי מיטה.
"בוא, עמית." רוני כמעט רץ לשולחן, שוכח את השנאה הזמנית לכיסא העומד שם. הוא העמיס ספגטי על צלחתו, נוהם כמה מילים לעמית, שהחל לאכול גם הוא.
כשרוני סיים להשביע את רעבונו הוא התפנה לחקור את האורח שלו, אך למרבה הפתעתו גילה שהוא הנחקר.
"אלה אחים שלך?" עמית הרים תמונה של זוג גברים שלובי ידיים.
"לא." גיחך רוני. "אלה ההורים שלי."
עמית נבוך לרגע. "הם מהקהילה הגאה?"
"מממ" רוני הנהן.
"גם אני." הודה עמית במבוכה.
"וואלה? מגניב." התרשם רוני. "למעשה גם אני. אבל דיי צפוי שזה מה שיקרה עם הורים כמו שלי. אלה גררו אותי לכל הפגנה טיפשית וילדותית של הקהילה".
עמית גלגל עינים. הוא כבר התחיל לקלוט את אופיו הדרמטי של רוני הוא אהב את הנוכות הגברית הבלתי מעוררת שהפגין בחוץ ואת הילדותיות השובבה שהתקיימה בו בפנים. הוא אפילו אהב את השער הארוך שתמיד התחבר לו בראש כדבר נשי אך עם הגוף המחוטב והפנים הגבריות, הוא הזכיר לו יותר את הגברים של פעם אלא שאחזו בחרב ויצאו למלחמות כיבוש. למרות שאם הוא מביט קצת מעבר למבט המעמיק שכבר נתן, רוני הזכיר לעמית דמות אנימה שעדיין העריץ בסתר ליבו.
רוני הניח את ראשו על השולחן בהתקף עייפות פתאומי.
"אתה רוצה לישון?" שאל רוני, מתנער באיטיות מתנוחת השינה על השולחן, לוקח את הכלים ומניח בכיור.
"כן." עמית אישר, מחכה לתפוס תנומה בספה שקרצה לו כל הארוחה.
"אחלה." רוני הוביל אותו לחדרו וסגר אחריהם את הדלת, מצביע על מיטתו הגדולה.
עמית הסס לרגע. הוא לא יכל להתעלם מגפו של רוני, שהיה גברי, שרירי וכמעט נטול שערות
רוני לא חיכה לו יותר מידי. הוא התכסה בשמיכה, עצם את עיניו והושיט את היד לכבות את האור.
עמית הזדרז להיכנס גם הוא, שוקע ברכות מצעי הפוך. בתחילה הוא לא ידע היכן להניח את ידיו, תחושה מוזרה בהתחשב בכך שטבעי ביותר להניח אותם על המיטה, אך בהחלטה של רגע הוא הניח אותם על רוני, מצמיד אותו אליו.
הוא יכל לשמוע את חיוכו של רוני כשאמר, "ידעתי שאני מוצא חן בעינך."
עמית חייך, עצם את עיניו ונשק לו על עורפו.
תגובות (27)
*נוכחות.
*אלה.
עדי, כבר אמרתי לך שזה אחלה סיפור? זה אחלה סיפור!
אהבתי את השיפצורים.
הכתיבה מעולה ומשעשעת (כמו שאני אוהבת:)).
כל הכבוד!
סיפור ממש יפה! נהניתי במיוחד מכל הקטעים החמודים והמצחיקים שהיו, שממש הוסיפו לסיפור עצמו שהיה סוחף מאוד^^
אני מקווה שהפחד לעלות סיפורים לאתר יעבור לך, כי הם ממש יפים!
תודה (יש לך שם קיצור שאפשר לפנות אלייך?)
התמיכה שלך באמת מעודדת, שמחה שזה מה שאת חושבת על הסיפור והכתיבה שלי
יוקי
תודה תהיל, קורעת עם השאלות הרטוריות שאת עונה לי ולעצמך זה הופך אותם ללא רטוריות!
שמחה שאהבת את השיפוצים… אחרי הכל השכל שלך זה הסיבה לנוכחותם!
סיפור יפה ממש
וואי סול, בדיוק חשבתי עלייך. ממש נעלמת לי, בטח בגלל החגים. שלחי לי מייל נשמע מה קורה
ותודה חחחחחח
היי יוקי, איזה כיף שהעלית עוד סיפור!
ממש נהנתי לקרוא אותו. במיוחד את הקטעים המצחיקים!
השתמשת הפעם בכתיבה משעשעת- זה הוסיף המון פלפל לסיפור ובעיקר היו חלקים שכל כך צחקתי(ראי זאת כמחמאה (: )
אני מרגישה לא נוח להעיר לכותבת מנוסה כמוך בעוד שאני רק בתחילת דרכי לעומתך, אבל בכל זאת אגיד מה שהפריע לי קצת.
קצת לא היה לי הגיוני שעמית ורוני לא הכירו לפני זה, הם רק נפגשו ברחוב וישר דיברו והתחברו והכול… הכי היה מוזר לי שעמית מסכים להיכנס להתקלח בבית של אדם זר.
והיה גם קטע קצת לא ברור…
אחרי שהחייל(עמית) אומר "תודה אחי" והתרומם מהספסל, שורה אחרי זה ישר הם כבר בבית. מתי זה הספיק לקרות?(לא כתבת שהם הולכים הביתה או משהו בסגנון) סליחה אם זו הערה לא רלוונטית כי אני לא מבינה כל כך בחוקי סיפור ודברים כאלה(אם יש בכלל כאלה?) אבל פשוט אותי זה קצת בלבל ולקח לי זמן לקלוט שבעצם עברת לבית של רוני.
זהו… ממש סליחה אם אלו הערות לא רלוונטיות/מוזרות- ממש סליחה! ):
ושתדעי שאהבתי מאוד מאוד את הסיפור((: (ודירגתי 5 כמובן. איך אפשר שלא?)
אל תרגישי נבוכה, מתביישת וכו ולעולם אל תחשבי שוותק של מישהו הופך אותו ליותר טוב.
בקשר לקפיצה מין החוץ אל הבית אני אבדוק את הנושא שוב. יכול להיות שצריך להוסיף עוד משפט או שתיים. בקשר לקשר בינהם לי הוא נראה מאוד הגיוני, חום נורא בחוץ, חייל שאין לו לאין ללכת יושב בכניסה לבית שלך, אין מצב שתתעלם! דבר שני מדובר כאן במנטליות של גברים(לדעתי) גבר גר עם עצמו, נחמד, עמית גם היה במצוקה וגם הייתה בינהם זרימה טובה. זה כמו לפגוש אדם ברחוב ולבקש ממנו שרותים או משהו. לי בכל אופן המציאות הוכיחה שזה מצב קיים והגיוני.
תודה רבה רבה על הכנות, כנראה נדרש לך אומץ להעיר…
בכל מקרה תדעי שממש חיכתי לתגובה שלך, עוד לא ממש הכרתי אותך לגמרי ככותבת אבל כמגיבה את מדהימה
יוקי
תודה לך יוקי על ההסבר(לגבי הקשר בין עמית לרוני), זה ברור לי יותר עכשיו.
אני ממש שמחה שאת מעריכה את התגובות שלי, זה כיף לשמוע(:
(גם אני מעריכה את התגובות שלך ^^)
היו מקומות שלדעתי היה חסר בהם פיסוק, בעיקר נקודה.
חוץ מזה מה אני כבר יכולה להגיב? גנבו פה את כל המחמאות שאני רציתי ><
לכן את תצטרכי להתעלם מזה שזה קצת חוזר על עצמו (נו כי אני נחמדה והכל /^.^\)
סיפור ממש יפה, מושך ומצחיק. אהבתי מאוד שהדמויות היו כמו מין ניגוד אחד של השני, הוא מהוסס וביישן והשני קופצני ואנרגטי ו"סתחבק" (הייתי חייבת לרשום את זה) ואני לא מבינה למה את מפחדת, הכתיבה שלך ממש יפה וזו הדרך היחידה ללמוד כדי לשפר אותה- לקבל חוות דעת.
אהבתי מאוד ♥
סאפ התגבות שלך כל כך משמחות. אולי את פשוט אדם משמח או שאני פשוט התחברתי אלייך, אולי גם וגם
בקשר לנקודות? אני לא ממש יודעת מה לעשות איתם. אני מקווה שככל שאכתוב אצליח למקם אותם במקום הנכון.
ממש לא תכננתי להצחיק משעשע שהצחקתי. אחרי הכל כתבתי בכלל סיפור? סתם מפגש עם זוג אנשים.
בכל אופן אוהבת אותך
יוקי
חחחחחחחחחחח התיאורים היו מגניבים ולפעמים חלקים בסיפור נראו חסרי טעם ואז זה נהיה חמוד ואולי אפילו חמוד מדי. די חששתי כשהוא שם עליו ידיים. די חשדתי כשהסתבר ששניהם מה'קהילה'. קטע חביב מאוד (:
וגם אני צריכה הרבה אומץ לפרסם XDDDD אני כל הזמן מפרסמת ומוחקת קטעים. את לא לבד אם זה עוזר לך <3
תיאורים מיותרים שמתגלים כחמודים ואז כחמודים מידי… את תצתרכי להסביר לי את זה בהזדמנות.
ממממ בקשר לחשש מזה שזה יוביל ל… אני דתיה. גם אם אכתוב משהו כזה אני לא אפרסם אם אני חוטאה אני לא אחטיא בעזרת ה' אחרים
אני מבינה שבסך הכל אהבת?
ממממ אין ספר שצרת רבים היא נחמה ועל אף שאומרים שהיא נחמת הטיפשים טפשי בעיני לא להתנחם בזה.
אוהבת אותך
יוקי
נ.ב מתי תפרסמי משהו חדש?….
חח אוקיי אני אנסח את עצמי מחדש. התיאורים בהתחלה היו טובים. הם היו אמורים לשמש כאפיון דמות? כי אולי זה נעשה ייתר על המידה וחבל כי יכולת אולי להשתמש בהם לדבר טוב מאוד אחר או נוסף, או לא להתעכב כל כך הרבה על הנקודה שהוא חסר סבלנות (הדמות). היו חלקים שהרגישו כמו פרטים מיותרים. חוץ מזה, זה נהיה חמוד, כל המחשבות שעברו בראש וזה… ואז זה נגמר באופן מאוד חמוד. וכאילו… אולי המשיך חמוד עם סיום חמוד- היה לי חמוד מדי? XD אולי זה סתם עניין של טעם.
לגבי הדתייה, האמת שלא ידעתי. מוזר לשמוע עלייך פרטים אישיים. את יכולה להעלות ולרשום מאיזה גיל זה (: אני חושבת שאני מאוד אשמח לקרוא. כלומר, זה רק אני או שרשמת שלכתוב על זה זה חטא? כלומר, אם כן אז לא ידעתי. כאילו… כן. נשמע לי מאוד מוזר. כזה חופש הביטוי וזה… לא יודעת אולי אני מדברת שטויות. חחחח (צחוק מובך והיסטרי)
סך הכל הסיפור היה חמוד. לא וואו מדי. חביב.
ואממ אממ אממ מתי אעלה? XD חחח יש לי מחלה אני כל פעם מפחדת לשעמם אנשים בייחוד כשזה סיפורים ארוכים! והאמת אלו סיפורים די ארוכים. ואחד גם עם הגבלת גיל. כאילו לא משהו נורא מדי. שום תיאור מדויק. ושום דבר מיני לו באמת 'קורה'. אבל זה שם, מרחף באווירה. לא יודעת, תרצי לקרוא?
חוץ מזה יש עוד כמה שירים שאני חוסכת. כי יש לי בהם חוסר ביטחון שהם מביעים מה שרציתי. אבל אני רוצה להעלות משהו בקרוב, אז אני אעשה מאמץ (:
אוליב שלחתי לך מייל, קיבלת?
וואו את באמת כותבת ממש טוב. יש אולי סיפור בהמשכים שאת מפרסמת?
תודה גברת k למעשה יש לי כמה סיפורים בהמשכים אבל פה באתר לא עברתי עליהם והם זקוקים ליד מכוונת… מה גם שהפסקתי לפרסם פה סיפורים בהמשכים כי לא נוח לקרוא פה ולכן אני מעדיפה לפרסם אותם במקום אחר
אך אם יש לך wattped תוכלי למצוא אותי שם עם סיפורים בהמשכים(שם יש רק סיפורים בהמשכים) קוראים לי vantiladora
תודה על המחמאה והרצון לקרוא סיפורים בהמשכים מנסיון קשה לקרוא סיפור בהמשכים..
יוקי
אני אוהב מאוד את הכתיבה שלך. את כשרונית מאוד!
לא אוסיף יותר כי השאר זה מיותר…
5+
תודה סצ
הייי יוקי❤❤ סיפור ממש נחמד! לדעתי יש בו משהו די מקורי אף על פי שהוא מאוד מציאותי. יכול להיות שיש משהו במה שaurora (שאגב, יש לה מה להחזיק מעצמה) לגבי האמינות. הסיפור הזה מאוד הגיוני, במיוחד כשאת מתארת את זה כיום לוהט ואת רוני מיוזע כולו (תיאור מעולה אגב) אבל זה בכל זאת קצת מוזר שעמית הסכים לבוא לבית שלו ולישון איתו ולהתקלח אצלו. אם אתייחס לכתיבה אני חושבת שהכתיבה שלך ממש טובה! קודם כל, התיאורים שלך מצויינים. את יודעת לתאר נורא יפה מצבים וסיטואציות כך שבאמת אפשר לדמיין את זה ולהיכנס לאווירה. חוץ מזה זה כתוב בשפה ממש טובה וקולחת. נורא נהנתי לקרוא.
דידי קודם כל,
תחי הידידות שביננו! שמובילה לתגובות יפיפיות ומנומקות אבל יותר מכל מובילה
ל…
לבבות!!!
כן הם מרגשים אותי מאוד.
בקשר לסיפור אני עדיין מחזיקה באותה דעה. כשהולכים למועדון וחוזרים הביתה לסטוץ׳ לא ישנים ביחד? לא מתקלחים? ברור שכן.
אז מה שונה כאן? זה אפילו הרבה יותר הגיוני.
נ.ב.ח(נזכרתי בדבר חשוב)
תודה על המחמאות והפרגון הם ממש שמחו אותי, בלי קשר לשיר היפיפה שהקדישו לנו היום. איזה מיוחדות אנחנו?!
אוהבת אותך יוקי
הסיפור ריגש והצחיק אותי באותו הזמן, אהבתי אותו.
אני מכירה את ההרגשה הזו של .. צורך לעזור אומץ להעלות סיפור..
אבל אם אני אוהבת את הסיפור שלי אני מעלה אותו, ומזכירה לעצמי שקודם אני כותבת לעצמי. לא יודעת אם עודדתי אותך בזה, אבל אני מקווה שלא תפסיקי להעלות סיפורים :)
תודה לב באמת חזקת אותי, אני ראוה את כל הכותבים שמעלים ומעלים ואני אפילו לא מסיקה להגיב להם ולי לוקח ימים ואפילו שבועות עד שאני כותבת ומפרסמת ומתישהו אתה חושב, וואלה אין לי את זה…
אז תודה רבה
יוקי
כתיבה כל כך סוחפת!
הכתיבה שלך לגבי היחסים בין שני הבנים כל כך טבעית, ממש נתת הרגשה שיחסים בין גברים יכולים להיות משהו נורמלי שאפשר לכתוב עליו כמו קשרים אחרים. אני מקווה שעוד יאמצו את הדרך הזו. אגב… מחקרים מוכיחים שלמיניות ההורים בדרך כלל אין השפעה על מיניות הילד :)
תודה,
ספרים גורמים לך להזדהות ולקבל את השונה ממך בצורה שאי אפשר להבין בכלל!
וואו מחקר מעניין, האמת כלל לא חשבתי עליו(לא שמעתי עליו) פשוט נסיתי ליצור עולם "מושלם" שבו זוגות הומוסקסואלים מגדלים ילדים וזה לא מוזר, אלא מקובל מאוד…
לפעמים קצת לא מובן לי הרעיון שגבר שאוהב גברים מתנהג כמו אישה. כלומר אתה אוהב גברים כי הם גברים(מי כל המשתמע מכך. אז למה יש לך צורך להפוך את עצמך לבחורה?)
איזה כיף להיכנס לאתר ולקרוא סיפור שכזה. סיפורך משעשע, קליל, ותסלחי לי אם אומר שאפילו מעט הזוי לקריאה (במובן הטוב של הדבר, כמובן). הרשי לי להסביר את עצמי, האם אי פעם פגשת בחור יפה-תואר שמצא חן בעינייך, והכנסת אותו לביתך במסווה של נערה מנומסת המנסה לעזור לזולת? אני מניחה שלא, אך פגישתם המקרית של רוני ובחירת ליבו לא יכלה להוריד מערכו של הסיפור. סיפורך כתוב טוב, ואף מעלה חיוך על השפתיים. כמה נחמד לקרוא סיפור יפה ונטול דאגות שכזה. לא תיארתי שכך ייגמר הסיפור, אך אהבתי את הסוף המפתיע והיפה שלך. כל הכבוד לך! מקווה לשמוע עוד ממך, ולהישמע, אוהבת אליס..
חחחח אליס!
התגובות שלך כל כך מושלמות!
הלוואי, והיה לי קצת מהכישרון שלך..
ו… כשאת מ ציירת את זה ככה, זה נשמע עוד פחות הגיוני…
יוקי!