עמוק לתוך החושך

הכל איתי בסדר. אני חושבת.
כאשר אני נופלת בין זמן לחלל כל זיכרונותיי צפים מול עיניי, הנפילה היא חזקה והדרך מעורערת אומר העולם בנימה ממורמרת.
אבני דרך שהטיחו בי ללא שום אזהרה זעזעו לי את עמוד השדרה, ובכל זאת אני עדיין נופלת עמוק לתוך החושך.

אני מרגישה כל כך לבד בעולם הזה ואם הלכתי בדרך כלשהי אין שום דרך חזרה.
כל מה שאני מבקשת זוהי לגימה מן האושר הטהור הזה שעוטף את כולם מלבדי,
כולם מוקפים בכולם , שמחים על כל דבר חדש שהחברה מוסיפה לכוסותיהם, אך אני לבד ולבד זה חופשי.

נפילתי נמשכת לא מעט זמן, אצבעותיי כבר החלו לאבד תחושה ואני מתרכזת עמוק ומנסה להרגיע את הזעקה החלושה שבוקעת מגרוני.
אני מסתכלת לכיוון הסוף ובאוזניי נקרע התוף כאשר לו אשר חיכיתי כולא אותי בזרועותיו וחולק איתי את החופש.