עמוק בבוץ

איך יודעים שאתם שאתם שקועים עמוק בבוץ?
פשוט,
כשאתם מצליחים לזהות את קול
טעינתו של אקדח בטלפון.
"תקשיב, אל תעשה שום דבר מטופש, טוב?"
אמרתי, אבל כבר היה מאוחר מידי.
זרקתי את הטלפון על השולחן והתחלתי
לאסוף דברים שאני עשויה להיזקק להם,
מה שאומר שארזתי פחות או יותר את כול הבית
אל תוך התיק, בימינו אין לדעת מה צריך,
אי-אפשר לדעת מה יקרה.
"תענה" אני ממלמלת בזמן שאני מנסה להשיג אותו.
"פאק" אני אומרת בזמן שאני מנסה לפתוח את בדלת,
מפחדת שאני אגיע מאוחר מיד.
אני לא יודעת למה, אבל המכונית המטומטמת תמיד מפסיקה לעבוד
בדיוק כשאני צריכה אותה.
אז מה אני עושה?
אני מתחילה לרוץ.
אין לי מושג למה, אבל הרגשתי שהפעם הוא רציני.
אז, רצתי את החיים שלי, נתקלתי באנשים,
הפלתי עציצים וחתכתי פינות
בזמן שאני ממלמלת "אם הוא עשה את זה"
אני לא יודעת למה אפשר לצפות ממנו, ואני לא יודעת למה אני מצפה בכול זאת.
"אתה פה?" צעקתי אל תוך הבית הריק.
לא הייתי בטוחה מה אני אמורה לעשות,
אז פשוט הסתובבתי בחיפוש אחריו.
כבר רציתי לעזוב כאשר מצאתי אותו.
הוא התנוסס בתוך דמו, ראשו היה לא יותר מפצע פתוח ומה שנותר מגופו כבר היה
קר כקרח.