על שיגעון ושפיות (לויד)

לויד קורא לזה שיגעון, אני קורא לזה שפיות יתר.
ימים ארוכים הוא מסתובב בדירה הגדולה בחוסר מעש, יורד למטה, עולה למעלה, עולה עוד, יורד, לפעמים נראה שכל מה שמשאיר אותו יציב היא החזרתיות הממושכת.
לויד אף פעם לא במיטה שלו בלילה. פעם הצצתי מהחלון והוא ישב בחצר, חשבתי שאולי הוא בוכה, אבל הוא אף פעם לא בוכה.
לויד מסתובב בחלל כמו נוצה בודדה, הוא עף בסיבובים אינסופיים ונדמה שאם איי פעם יפסיק יצנח אל האדמה, לפעמים חזרתיות משאירה אותנו באוויר.
יום אחד גיליתי אותו על החול בחצר וירדתי אליו, והוא לא בכה למרות שהיו לו עיניים בורקות, והוא רק נשכב על החול כשקצוות שיערו ליטפו את רגליי ואמר בשקט "משוגע, משוגע, משוגע, משוגע, משוגע, משוגע…" עד שהוא נעלם, ואני נעלמתי, וכשהתעוררתי במיטה שלי הוא היה במיטה שלו, אבל ידעתי שלא חלמתי. לויד מסתובב ומסתובב כמו קרוסלה ואני מרגיש כמו הילד הקטן שמקבל סחרחורת.
בלילה האחרון של פלויד ישבנו על הרצפה בחצר והוא לחש לי "השפיות הזאת היא יותר מדיי", והפעם הוא נשכב על הברכיים שלי ולחש "שפוי מדיי, שפוי מדיי, שפוי מדיי, שפוי מדיי…" ודמעות קטנטנות זלגו מעיניו בזמן שהוא התפוגג.