על יד החלון/היא ואתה

על יד חלון גבוהה היא עמדה,
מביטה מטה, חושבת,
מחפשת את הדרך הטובה ביותר לברוח.
ושוב ושוב אתה היית שם, עוצר אותה,
מחזיק אותה כדי שלא תיפול,
משאיל לה כתף כדי שתוכל להתפרק,
לבכות כמה שהיא רוצה,
להתלונן, לצרוח;
אך עכשיו אתה אובד עצות-
פשוט להביט בה ולרצות לבכות.
היא כה שבורה, מיואשת,
יושבת בפינת החדר, לבדה,
מכונסת בתוך עצמה.
\"אין טעם,\" היא אומרת,
\"אני לעולם לא אכיר חיים אחרים.\"
ואתה רק רוצה להרים את ראשה,
להסביר לה כמה היא טועה,
שאתה כאן, ואולי זה כל מה שהיא צריכה.
על יד החלון היא בדרך כלל עומדת,
ולרוב היא גם שמחה,
מפטפטת על דברים שהיא רוצה לעשות,
על חלומות שהיא חלמה.
ואתה בדרך כלל יושב על מיטתה,
מחכה עד שהיא תגמור לדבר,
ואז אומר לה שהכל בסדר,
ושעוד קצת זמן וזה יקרה,
כל הדברים שהיא רוצה.
\"את לעולם לא תהיי לבד,\" אתה לוחש לה,
אך בתוך תוכך אתה בוכה,
כי משהו בך נשבר,
אוכל אותך,
צובט,
ודווקא לזה- אין לך הסבר.