על טעויות משלמים , גם בחיים .

אני יושבת בחוף היום , כועסת כל כך … בדיוק רבתי איתך , החבר הכי מושלם שהיה לי עד עכשיו. בגדת בי עם החברה הכי טובה שלי … לא האמנתי היום הזה הגיע אבל זהו . אני יושבת ומסתכלת אל השקיעה ולא מפסיקה לבכות , חשבתי שזה יימשך לעד – מה שהיה בייננו אבל כנראה שברגע זה הכל עומד להיגמר.
אני הולכת בצעדים קטנים לכיוון הים ועדיין הדמעות בעייני לא מפסיקות לנזול ארצה .
"זהו".. אני לוחשת לעצמי . אני ממשיכה להתקדם לתוך הים ועכשיו הוא מגיע כבר על ברכיי , תוך כדי ההליכה אל תוך המים אני חושבת לעצמי – אולי בכל זאת , יש עוד אנשים שאוהבים אותי ? אולי אסור לי לעשות את זה ? אבל לא , אתה היית הסיבה לחיי ועכשיו הסיבה הלכה , לעולם . אני ממשיכה להתקדם אל תוך הים ועכשיו המים מגיעים לי כבר אל הצוואר … "עצרי !" אני שומעת קול מאחורי "אני אוהב אותך !" אבל זה היה מאוחר מדי , הגלים כיסו כבר את ראשי . "ביי" אמרתי בקול שקט ועליתי למעלה , אל מעל העננים …