עכביש קטן

ישבתי בחדרי הקט ועשיתי את שיעוריי כמו בכל יום. השעה הייתה מאוחרת, כמעט 20:00 בערב, מרוב שעמום או מרוב תחושה התחלתי לנקות את חדרי למרות שלבי לא חפץ בכך.
'איזה חדר מבולגן ומלוכלך יש לי', חשבתי לעצמי תוך כדי תמיהה בעכביש קטנטן שזחל על הקיר בסקרנות.
לא חשבתי ולו פעמיים ולקחתי את נעל הבית שלי והרגתי אותו. הרגשתי חיים קטנטנים ועלובים של יצור קטן ומפוחד, כל כך קטן היה העכביש אך פחדי התעלה על הרחמנות שלי.
לאחר כמה שניות של הרגשה מוזרה פתאום התחרטתי על כך שהפסקתי חיים של מישהו, אפילו שזה עכביש קטן. הרגשתי כל כך רע אפילו שזה היצור שאישיותי מפחדת ממנו, וכל כך התחרטתי על מעשיי באותו רגע.
תוך דקה הפסקתי לנקות את חדרי ולצפות בטיפות הגשם הקטנטנות שמטפטפות על חלוני המוסתר דרך העצים הירוקים שליד ביתי. 'טיפשה שכמותי', חשבתי לעצמי בלבי, 'האם היה שווה להרוג עכביש קטן בגלל פחד?', וגם לפתע היה נדמה לי שאני עכביש קטן שילדה טיפשה הרגה אותו באותו הרגע, ובטח שלא הייתי רוצה להיהרג על ידי כפכף..
גם עכשיו רוחי מצטערת על כך, למרות שזה היה רק יצור קטן. אך הוא לא עשה דבר לעולם כדי שיסיים את חיו הקצרים והמסקרנים.