עיר טובה

קולות הסירנה ייללו ברחוב, ולא יכולתי שלא לחשוב מה קרה הפעם, מי נדקר או את מי שדדו.
לא היו הרבה אפשרויות אחרות במקום הזה, אם הייתה סירנה בכל שכונה אחרת, הייתי חושבת שאולי זה אמבולנס, שיכול להיות שלשכן היה התקף לב או תגובה אלרגית או משהו, אך לא בשכונה כמו זו.
"אני חושבת שזה הזמן לעבור דירה." אני אומרת לאימי בזמן שאני מניחה את המצרכים על השולחן.
אני אוהבת את הדירה הזו, גרתי בה רוב חיי והיא כל מה שיש לי ולאימי בעולם הזה, אין לנו הרבה רהיטים או חפצים, יש לנו רק את הדירה הזו.
"אבל זו עיר טובה." היא עונה לי ונכנסת אל החדר, בידה זר ורדים צהובים, הזוג האהוב עליה.
"אבל שכונה רעה." אני עונה לה ומתחילה לשו מה אני אכין לארוחת הערב, לרוב אנחנו יוצאות, אך אין לי כוח לזה היום.
"זה לא סותר את העובדה שזו עיר טובה." היא אומרת ומניחה את הפרחים על השולחן, במקום בו כולם יוכלו לראות אותם, חבל שכולם זו רק אני והיא.
"שכונה רעה בעיר טובה היא אותו דבר כמו שכונה טובה בעיר רעה." היא אומרת לי לאחר שתיקה קצרה.
אני רוצה לענות לה, לומר לה משהו, אך אני לא יודעת מה, אז אני פשוט שותקת, זו לא הפעם הראשונה שיש לנו את השיחה הזו, וזו לא הפעם הראשונה שהיא אומרת זאת ואין לי תשובה, אך יודעת שיום אחד, אני אצליח, יום אחד תהיה לי תשובה.