עיניים

היא החליטה ללכת לרופא.
כבר שבועות שהעיניים שורפות לה וכואב לה הראש. ברור לה שהיא צריכה משקפיים.
האמת שבתור נערה היא ממש רצתה משקפיים. היא הרגישה שמשקפיים יתנו לה את הניצוץ הזה, את המשהו הייחודי רק לה. הסביבה תמיד נתנה לה להרגיש שהיא יפה, אבל בכל זאת- היא ידעה שמשקפיים יהפכו אותה ליותר מסתם עוד אחת.
אבל עכשיו, בגילה, משקפיים? זו החותמת הסופית של הזקנה, החברה החדשה שנכנסה לה לחיים לאחרונה ומראה את סימניה כבר בכאבי הברכיים והשערות הלבנות הסוררות.
היא הגיעה לאופטומטריסט מומחה שאמא שלה המליצה עליו. ״מה את חושבת, שהגנבים האלה מאופטיקנה יודעים משהו מהחיים שלהם? הם רק רוצים לעשות עלייך כסף!״ נבחה עליה מהמטבח בשישי האחרון בצהריים, כשנפגשו להכין את החלה של שישי.
היא ישבה אצלו במשרד הפרטי, קליניקה מחוץ לבית האלגנטי שלו. הסתכלה על כל התמונות המשפחתיות היפות והמאושרות, על תעודות ההצטיינות וההוקרה התלויות בסדר מופתי- ושמה לב שתלה יחד איתן גם את תעודת ההערכה של הבן מהגן ומדליה של הבת מהתעמלות קרקע. ״כמה מקסים״ חשבה לעצמה והרגישה את החמיצות עולה בגרונה. היא החלה לחשוב שאולי הייתה צריכה ללכת לגנבים באופטיקנה, שגם אצלם בטח לא הכל מושלם וגם הם רק מחכים שתגמר המשמרת ויוכלו לחזור למקרר הריק שלהם עם קופסת העוגיות משבוע שעבר ובקבוק היין הקלישאתי שלהם.
״נו, אז מה הבעיה?״ שאל האופטומטריסט, והיא התאפקה לא לפרוץ מולו בצחוק מתגלגל. מה הבעיה, הוא שואל. היא סיפרה לו איך לאחרונה שורפות לה העיניים וכמה כואב לה הראש, ושבדקה כבר בגוגל והיא אפילו די בטוחה מה המספר, אבל שאמה שלחה אותה אליו כי ״עם כל הכבוד, גוגל הוא לא רופא״. האופטומטריסט נתן לה לקרוא מספרים ואותיות מהלוח. פעם כיסה את עין ימין ופעם את שמאל, ואחר כך הציץ עם מכשיר מאיים כזה של רופאים לתוך עיניה.
״את בוכה?״ שאל אותה האופטומטריסט.
בטח שאני בוכה, אתה לא היית בוכה אם היית במקומי? ענתה לו בליבה, אך בקול ענתה ״מדי פעם, אני מניחה״.
״כל כמה זמן זה מדי פעם?״ שאל והקשה.
היא עצרה לחשוב רגע מתי בכתה בפעם האחרונה, ומתי בפעם שלפניה. ״כל יום, אני מניחה,״ אמרה, והבינה כמה פתטית היא נשמעת. ״אבל באמת שזה לא משהו רציני. לפעמים זה מסיבות ממש מטופשות״.
״את ממש לא הראשונה שפונה אליי מסיבה כזאת״ אמר וחייך, ובליבה חשבה- תודה דוקטור, תמיד רציתי להרגיש לא מיוחדת. ״זה קורה לאנשים רבים שמבלבלים את שריפת הדמעות בעיניים בבעיות ראיה״ המשיך בחיוכו.
״אז מה אתה אומר בעצם?״ שאלה, נעלבת, לא מבינה לאן הוא חותר.
״הבעיה אצלך היא לא בעיניים, היא בלב,״ ענה האופטומטריסט, ובמקום לרשום לה מספר למשקפיים- רשם מספר אחר. והיא כבר לא שמה לב, או כנראה התרגלה לתחושה, כשדמעות חמות הציפו את עיניה, הכתימו את הפתק שנתן לה ומרחו את המילים ״פרופסור משה קליינברג, פסיכיאטר קליני מומחה״.