עיניים וארון בגדים
הסתכלתי להם בעיניים. קצת חששתי אבל המשכתי. לכל איש העובר מולי הסתכלתי בעיניים וניסיתי להבין. חשבתי ותיארתי והמצאתי חיים שלמים, וכל זה דרך העיניים. אפילו במבט של שנייה יכולתי להבין איזה עיניים אלה- עצובות מאובדן, שמחות מהצלחה, מתגעגעות לאהוב או אפילו כמהות לאהבה. לפעמים התעמקתי בזה יום שלם. המצאתי לאיש שם, סדר יום, ארון בגדים, כן כן ארון בגדים. דרכו ניתן להכיר את האדם לפעמים הכי טוב. מה אתה לובש שאתה יוצא עם חברים? לעבודה? לישון? הארון שלנו מספר עלינו ועל כל הדמוית המצויות בתוכינו, הרי לכל אחד יש כלכך הרבה צדדים שאפילו הוא לפעמים לא מבין. כל אחד רואה רק חלק קטן מאיתנו, אבל היי שם בתוך הארון יש עולם, סיפור וחיים.
יום שלם יכולתי לחשוב על האדם שהסתכלתי לו ישר לעיניים. להיות עצוב איתו ולהיות שמח איתו בלי בכלל לדעת מה שמו. האנשים עם העיניים הבודדות נכנסו לי לראש למשך שבועות, כי לא הרגשתי נעים להשאיר אותם לבד, אפילו במחשבה. הייתי החבר הכי טוב שלהם סיפרתי להם הכל אבל לאחר כמה זמו הגיעו זוג עיניים חדשות שצריכות אותי לא פחות. אז המשכתי והמשכתי, הסתכלתי לאנשים ברחוב בעיניים. לא פעם קרה שפניתי למישהו בשאלה מטופשת, רק כי לא הצלחתי לראות אותן, את העיניים שרק מחפשות מי יסתכל עליהן אבל לא מסוגלות להתמודד עם מבט ישר לתוכן, שחודר אותן וקורא אותן, ששובר את כל המחסומים.
אז הלכתי ברחוב והסתכלתי בעיניים, אבל אף פעם לא הצלחתי להיסתכל לי, להבין אותי, לחדור את המחסומים שלי. אפילו לא הצלחתי להבין את ארון הבגדים הקטן שלי- 2 חולצות ומכנס. מה זה אומר עלי? שיש לי רק צד אחד?
תגובות (0)