עין המתים

עין המתים, לשם הולכים המתים, הם מסתכלים על החיים ומחקים שהקסם יתפוגג וייתן להם את מה שהם תמיד רצו, לינוק את החיים, לחיות שוב!
כשאתה מסתכל שמולה וימינה הוא רואה אותך, והוא מחקה לך, מחקה כדי לינוק את נשמתך האומללה לתוך עולמו שלו.
הוא מחקה, היא רואה.
הם הכל ולא כלום, דו פרצופי, רק אחד יכול לגאול את הנשמות האומללות האלו, רק אחד אף הוא לא יעשה את זה.
יש בכוחו להרוס את העולם תחת שליטתו, אך הוא לא יעשה זאת.
אין הוא נפתח לעולם הגדול, הוא מתבונן בסבל, זה אינו מסב לו הנאה, לראות, לראות את כל הסבל הזה סביבו.
דמעה נלחמה על החופש, רוצה לפרוץ החוצה ולרדת במורד הלחי, ואז ליפול על המדרכה.
הוא ירה מבט על הרוח, שהסתכלה עליו, הוא יכול לראות אותם וזה לא מצא חן בעניו.
הם מסתכלים עליו כל הזמן, צופים את מהלכו, לומדים את הרגליו, את נקודות חולשתו אך למרה תדהמתם הוא משטה בהם כל הזמן, הוא אינו חושף את נקודת החולשה שלו, זה כמו לחפש נקודת אור חיוור באור יום.
הם היו אחד כשם שהיו שניים, הוא נקודת החולשה שלו ונקודת אחיזה, הוא הכל ולא כלום.
פתאום הכעס גאה בו, זרם בו ושטף אותו.
זה לא היה כעס אלא קסם, קסם?
בעשירית השנייה כל השכונה עלתה באש ואחרי חצי שנייה זה כבה שוב.
חייכתי, לא חיוך של אושר או עצב אלא חיוך של עוצמה, הוא עכשיו בעל עוצמה אדירה מאין כמוה.
הוא ראה ילד הולך ברחוב, הילד נצבע בגוון כחול חיוור, הוא טפס את ראשו של הילד וינק את כוח הקסם שלו.
זו הייתה הרגשה כל כך נפלאה.
זו החולשה שלו שאגו הרוחות, כוח!