עיגולים

אני מובטל כבר הרבה זמן,
המינוס מעיק עליי עוד מהקיץ הקודם ואין לי כלום בחיים.

בדרך חזרה מהסופר,
אחרי שקניתי וודקה ומיץ תפוזים בשלושה תשלומים
ראיתי מודעה בשחור לבן על דוכן לוטו.

"אנחנו מחפשים ציירי עיגולים. שכר משתלם ועבודה מלאת סיפוק
ומימוש עצמי."

למטה גם כתבו מספר טלפון וכתובת.

תלשתי את המודעה ומיהרתי הביתה כדי להתקשר.
מצדו השני של הטלפון ענתה לי אישה שמחה עם קול קצת צרוד.

"שלום" אמרתי בקצת חשש, "קוראים לי דני".
פאק, מה עכשיו? איך נגמרו לי המילים בשיחה כזאת פשוטה?

"ראיתי את המודעה ואני רוצה לבוא לעבוד אצלכם".

"היי דני, תבוא מחר בשמונה לרבין 3,
לאחר ראיון והתמחות קצרה נשמח לקבל אותך כעובד בין שורותינו".

מוזר, דברים אף פעם לא קורים לי בקלות כזאת.
היא אפילו לא ביקשה ממני קורות חיים או שאלה אותי מה רמת
המוטיבציה שלי,
אבל אני לא מפספס הזדמנות כזאת.

מרוב התרגשות לא ישנתי כל הלילה והגעתי לבניין ברבע לשבע.

חיכיתי כמה דקות ואז נכנסתי ללובי.
בחורה צעירה קיבלה את פניי בחיוך ואמרה:

"שלום אדוני, הגעת לראיונות הבוקר?".

אמרתי לה שכן, למרות שקצת הפריע לי שהיא קראה לי אדוני.
אני רוצה להאמין שיש לי עוד כמה שנים טובות לפני שאני הופך
לאדוני.

"בעוד כמה דקות תעלה לקומה הראשונה, הראיון יערך בחדר 102".

קמתי מייד ועליתי במדרגות ולא במעלית, כי אני מפחד ממעליות.
ההיא מהלובי צעקה לי מלמטה "בהצלחה אדוני".

זה פשוט מעצבן, קראת לי כבר אדוני, לא צריך עוד.
הגעתי לחדר 102 ודפקתי בדלת, אין תשובה.

טוב, אין מה להפסיד.
פתחתי את הדלת ונכנסתי פנימה.

החדר לא ממש הזכיר משרד,
הוא היה מואר וחמים ונתן הרגשה של זולה או מרפסת.

התיישבתי בכיסא והצגתי את עצמי לעיגול שישב בכיסא שמולי,
שוחחנו בנעימות והעיגול אמר לי שהוא ישמח שבחור מוכשר כמוני
יעבוד אצלו ושבמקרה שלי אפילו לא צריך התמחות.

הוא אמר שאני יכול לבחור לעצמי חדר עבודה בין חדרים 103-108.
המקום הרגיש קצת ריק אז בחרתי בחדר 103 כדי להיות קרוב
לעיגול.

העיגול הסביר לי את העבודה ואמר שאקבל שכר מינימום ובונוסים על
עיגולים יפים.

התיישבתי על הכורסא בחדר 103 והתחלתי לצייר
עיגולים בכל מיני גדלים,
כולם מושלמים.

משום מה העיגולים לא נשארו במחברת וקיבלו חיים משל עצמם,
אבל הבוס היה מבסוט והבונוסים היו שמנים אז אני לא שאלתי
שאלות.

אני עובד כצייר עיגולים כבר שנתיים ועכשיו יש לי רכב יקר,
בת זוג עיגולה יפהפיה ומשרד פינתי בעבודה.

הרבה יותר עיגולים מסתובבים ברחובות היום.

לפעמים אני חושב על הדירה הישנה,
על המינוס והמיץ תפוזים עם הוודקה וקצת מתגעגע.