עזיבתה של אליס.

המון זעקות נשמעו באותו יום. הכל נדמה ריק, כחתיכה האחרונה אשר חסרה בפאזל. חיוכו לא הופיע, קנקן התה לא קרקש ושעון לא מיהר אחר חיפוש הזמן. אפילו הוורדים, אשר כל יום בהקו בגאווה, נראו עצובים. אך דמעות העצב לא נגלו, כתמים שחורים על כל מקום נראו. העולם הפך שבור וגוסס, מתפרק לנגד עיניהם.
רשרוש העלים הנשבים ברוח נשמע באוזניהם, מוסיף לאווירה השוררת בעולם זה.
" אני לא מבין, למה אליס עזבה את ארץ הפלאות." לחש חלוש וכאוב נשמע באוויר.
הפיסה האחרונה נעלמה, ולעולם לא תחזור יותר; ארץ הפלאות, כבר אינה קיימת.