עושה נפלאות מנווה עמל 2

לחלקו הראשון של הסיפור "עושה הנפלאות מנווה עמל"-
עושה הנפלאות מנווה עמל

"הבן של ראש הממשלה נחטף!", זעקו כותרות עיתוני הבוקר והחלה סערה ציבורית שמדינת ישראל טרם ראתה כמותה. לצד האזרחים המודאגים לשלומו של אורי, בנו של ראש הממשלה, בן העשרים ושלוש ולצד אלו שרצו לתמוך בראש הממשלה ובמשפחתו בשעתם הקשה, היו גם כאלו שהשתמשו באירוע על מנת לנגח את ראש הממשלה, שנוא נפשם, ולנסות ולהוריד אותו מכס השלטון. הגדילו לעשות, ראשי מפלגות האופוזיציה וחברים בעלי אינטרס מובהק במפלגת השלטון, שעוד לפני שיבשה הדיו בעיתוני הבוקר, קראו להחלפת ראש הממשלה באמתלה של "נבצרות זמנית". גם התקשורת הישראלית לא טמנה את ידה בצלחת ובמקביל החלו לרוץ שני קמפיינים גדולים- קמפיין אחד, התומך בראש הממשלה בשעתו הקשה, וקמפיין שני, הקורא להדיחו, לפחות עד תום הפרשה.

במקביל לוויכוחים הבלתי פוסקים של הפוליטיקאים שכבר הצליחו להופיע בכל מדיום תקשורתי אפשרי ושחקו עד דק את הסיסמאות שדחפו להם יועצי התקשורת שלהם, היו מי שעמלו ללא הפסקה, הרחק מהעין, במטרה לדלות כמה שיותר מידע על החטיפה, על החוטפים ועל המקום בו החוטפים מחזיקים את בנו של ראש הממשלה, במטרה להצילו.

בצהרי אותו היום, נערכה בקריה פגישה של הקבינט המדיני ביטחוני עם ראשי מערכת הביטחון. האווירה בפגישה הייתה קשה וניכר היה כי ראש הממשלה טרוד ומודאג. מיד עם תחילת הפגישה, ביקש ראש הממשלה עדכון מצב מראש המוסד, יחזקאל לשם, שאמר לכל הנוכחים-
"לצערי, היום איני איש של בשורות. לא ידוע לנו הרבה יותר ממה שפורסם בתקשורת. על פי עדויות של אנשים שהיו איתו ברגע החטיפה, נראה כי כשלוש שעות לאחר שהתחיל טרק מאורגן, בהרי הטטרה בסלובקיה, קבוצה של שבעה מחבלים חמושים ברובים ובאקדחים, עם מסכות על ראשיהם, הפתיעה את קבוצת המטיילים איתם טייל אורי ממארב מתוכנן וירתה בשני המאבטחים שלו ובמדריך הקבוצה. לאחר מכן, שלושה מחבלים לקחו את אורי והתנתקו מהקבוצה. זאת הפעם האחרונה שמישהו ראה אותו בחיים. המחבלים שנותרו עם הקבוצה לקחו מהם את כל הטלפונים והשעונים, השאירו אותם אזוקים על ההר וירדו מההר בעקבות חבריהם. רק לאחר חמש שעות, הגיעה למקום קבוצת מטיילים אחרת, אך מתברר כי באיזור לא הייתה קליטה סלולארית, כך שרק לאחר שעתיים נוספות, הגיע הדיווח הראשוני. כלומר, לרשות החוטפים היו שעות ארוכות, בהן אף אחד לא ידע על שקרה או שעקב אחריהם. כך שלמעשה, היה לחוטפים את הזמן להעביר את אורי לכל מקום באירופה, ויתכן שאף מעבר לכך"
בתגובה לדבריו הקשים, שאל ראש הממשלה, שניכר היה, שהוא מודאג מאוד-
"יחזקאל, יש לנו מושג מי החוטפים?"
"לא במאה אחוז. אף ארגון עדיין לא לקח על עצמו אחריות ועדיין לא הועלו דרישות מהחוטפים, אבל אני מעריך שמדובר בפעולה של יחידה 910 של החיזבאללה, שאחראית על מבצעי החוץ שלהם. הם מנסים כבר שנים להציג הישג משמעותי, במיוחד לאור הסיכולים האחרונים שלנו. לפני שבעה חודשים, הם מינו לתפקיד מפקד היחידה את מוסטפא עלייאן, שנחשב לאחד האנשים היותר מבריקים בחיזבאללה, ויש המסמנים אותו כיורש למזכ"ל הארגון. לצערי גם המקורות שלי בחיזבאללה לא יודעים דבר, עקב המידור הגבוה הקיים בין היחידות השונות בארגון"
"מתי לדעתך, החוטפים ייצרו קשר ויעלו דרישות?"
"אני מעריך שזה יקח מספר ימים. בשלב הזה החוטפים מתחפרים כדי להיות בטוחים שלא עלו עליהם. אנחנו לא מתעסקים פה עם אנשים טיפשים. זה מבצע שתוכנן בקפידה במשך מספר חודשים לפחות. אני מעריך שבעוד מספר ימים, נשמע נאום של מזכ"ל הארגון הלוקח אחריות לחטיפה ולאחר מכן הוא ייתן לנו להתבשל במיץ של עצמנו, עד שאנו נפנה אליו לצורך קיום משא ומתן, וגם אז הוא ירצה שנבוא אליו על ארבע", אמר ראש המוסד.
"הבנתי", אמר ראש הממשלה בכובד ראש, והוסיף-
"מעכשיו, אני רוצה איפול תקשורתי מלא על כל מה שקורה. אנו יודעים שהסיקור התקשורתי, יעלה את המחיר שאנו נצטרך לשלם. לצערנו, היינו בסיפור הזה כבר מספר פעמים. בינתיים, אני פונה אליכם, ראשי מערכת הביטחון, תשתמשו בכל המשאבים שיש ברשותכם, כדי לנסות לדלות מידע בקשר לחטיפה, לחוטפים ולמיקום בו הם מחזיקים את אורי"
כשסיים, פנה ראש הממשלה לרמטכ"ל וביקש ממנו-
"תדאג שיחידות הפריצה וההשתלטות שלנו, יהיו מוכנות למבצע בדקת קריאה. אנו עדיין לא יודעים מתי זה יקרה, או אם זה יקרה בכלל, אבל אנו חייבים להיות מוכנים לכך"
לאחר שהתפזרה הפגישה, פנה ראש הממשלה לראש המוסד באופן אישי, ואמר לו כשלחלוחית דקה הצליחה להשתלט על עיניו –
"יחזקאל, הפעם מדובר בבן שלי, באורי. אתה מכיר אותו מאז שהיה ילד. אנחנו לא יכולים לתת להם לנצח הפעם. המדינה לא תוכל לשאת זאת. אני לא אוכל לשאת זאת. אתה חייב לחשוב הפעם מחוץ לקופסא, והפעם אני באמת מתכוון לכך"
"אני אעשה כמיטב יכולתי, ידידי הטוב, כמיטב יכולתי", אמר ראש המוסד באמפתיה, כשהוא מתכוון לכל מילה.

לאחר שלושה ימים, נאם מזכ"ל החיזבאללה נאום ניצחון, מתוך הבונקר שלו. תוכן הנאום, סיגנונו והזחיחות שלו, היו צפויים מראש. המזכ"ל לא פספס אף טריק ואף שטיק להשפיל את מדינת ישראל ואת העומדים בראשה, ומצד שני הוא לא פסק מלפאר ומלהלל את ארגון החיזבאללה ואת החטיפה. מבחינתו, היה בידו את קלף המיקוח האולטימטיבי והוא החל להכין את רשימת הדרישות הארוכה שלו.

בתום הנאום, כשהיה ברור לכולם, שהחיזבאללה נמצא מאחורי החטיפה, פנה ראש המוסד בערוצים חשאיים, לחיזבאללה, לצורך פתיחת משא ומתן לשחרור בנו של ראש הממשלה. לאחר דיוני סרק של מספר ימים, נקבעה פגישה ליום שלישי בשעה 14:00 בציריך שבשוויץ. החיזבאללה התעקשו שבפגישה יהיה נוכח מתווך ניטרלי, ולישראל הותר לשלוח לפגישה שני נציגים בלבד. בהתערבות מזכ"ל האו"ם, נבחר מתווך גרמני למשא ומתן- דיטר שרדר, ראש שירותי הביון הפדרליים הגרמני לשעבר.

בערב יום שישי של אותו שבוע סוער, ישב ראש המוסד, יחזקאל לשם, לארוחת שישי עם דליה אשתו, ילדיו, רני ונופר, ואיילת, ארוסתו של רני. האווירה בארוחה הייתה קשה. היה ברור לכולם, כי ימים לא קלים עוברים על יחזקאל וכי הציפיות ממנו ומהארגון שהוא עומד בראשו גבוהות במיוחד הפעם. לאחר הארוחה, ישבו כולם כהרגלם בסלון הבית ודליה הגישה צלחת פיצוחים וקערת פירות לקינוח. באותן דקות, רני ואיילת התלחששו בצד, כבשלב מסוים ניתן היה לשמוע את רני לוחש לאיילת-
"אני מספר לו! הוא חייב לדעת מזה!"
"רני, במה מדובר?", שאל יחזקאל בפליאה. הוא לא היה רגיל שמסתירים ממנו סודות. לא בעבודה ולא בבית.
באותו הרגע, הביט רני באיילת, שאומנם כעסה עליו, אך נתנה לו מבט של אישור להמשיך, ואמר לאביו-
"תשמע אבא, אני ואיילת ביחד כבר תשעה חודשים, וסיפרתי לכם שפגשתי אותה בעבודה המשותפת שלנו בתכנית התחקירים של אלונה, ולא שיקרתי לכם. זה באמת נכון. אבל לא סיפרתי לכם על הנסיבות המיוחדות בהן הפכנו לזוג"
"למה אתה מתכוון שאתה אומר נסיבות מיוחדות?", שאל יחזקאל.
"ובכן, איילת בדיוק ערכה תחקיר על אדם בשם ארז לובלינר, סוג של ידעוני, הידוע יותר בשם "עושה הנפלאות מנווה עמל". המטרה של התחקיר הייתה לחשוף שהוא נוכל, המנצל את המסכנים שבאים אליו. כלומר, לא משהו שעדיין לא ראינו. בזמן שאיילת נכנסה לפגישה איתו, אני הייתי איש הסאונד והתמונה שלה בניידת של התכנית מחוץ לבית שלו וגם הגיבוי שלה למקרה חירום. בקיצור, בפגישה עם לובלינר התרחש משהו שאף אחד מאיתנו לא ציפה לו…"
"אתה תשאיר אותנו במתח לעוד הרבה זמן?", שאל יחזקאל את בנו.
"במקום שאני אספר לכם, עדיף שתראו במו עיניכם", אמר רני, והוציא מכיסו התקן USB, חיבר אותו למערכת המדיה שבסלון, הדליק את הטלוויזיה ולפני שהפעיל את הווידאו שצילם, אמר לכולם-
"איילת מחופשת לאישה דתייה בהריון, כדי להפיל אותו מהר יותר. אה… דבר אחרון, חמש דקות לפני שאיילת נכנסה אליו, קבענו מילת קוד לעזרה-"עפולה" למקרי חירום", ולחץ על כפתור ה-PLAY.
יחזקאל והמשפחה שלו הסתכלו בסרטון של רני בעניין רב וכשהוא הסתיים, פנתה דליה לאיילת ולרני ואמרה-
"זה לא אמיתי, נכון?!"
"אמא, אני יודע שקשה להאמין, אבל האדם הזה, הוא הדבר האמיתי. לאחר שהוא לחץ את ידה של איילת הוא ידע עליה דברים, שאין סיכוי שמישהו בעולם ידע. זה לא אמן חושים כמו אורי גלר וחבריו, זה משהו אחר לגמרי. הייתם צריכים להיות שם כדי להבין את זה", אמר רני כשהוא מנסה לשכנע את משפחתו, שעדיין הייתה סקפטית.
"איך זה שאנחנו שומעים על זה בפעם הראשונה עכשיו? למה לא שידרתם את זה בתכנית?", שאלה דליה בפליאה בשעה שיחזקאל חשב עדיין על הסרטון הלא שגרתי שראה בדקות האחרונות.
"בסוף הפגישה עם לובלינר, הוא ביקש מאיתנו לא לשדר זאת ולא לפרסם את מה שקרה. הוא לא רצה שתהייה סביבו המולה תקשורתית ואנו כיבדנו את הבקשה שלו, עד עכשיו, זאת אומרת…", ענה רני לאימו.
"מה אתה חושב, יחזקאל?", שאלה דליה את בעלה.
"אני לא יודע מה לחשוב… לא רואים דבר כזה בכל יום… על פניו, זה נשמע פנטסטי. אני מבין למה רני הראה לי את הסרטון, אבל אני חייב לדעת שזה באמת אמיתי", אמר ופנה לרני ולאיילת-
"אני רוצה להיפגש עם לובלינר. תוכלו לארגן לי פגישה איתו?"
"למתי?", שאלה איילת.
"להיום בלילה או למחר בבוקר, לכל המאוחר", אמר כשהוא רציני ועיניו חודרות. איילת, לא נתקלה עד כה בהבעת הפנים הזאת של יחזקאל. עד כה, היא התייחסה אליו רק כחמה לעתיד. רק כעת, כשראתה את המבט החודר והרציני שלו, הבינה שהיום, בסלון, היא נמצאת מול ראש המוסד ולא מול חמה לעתיד.

איילת הוציאה מהתיק שלה, את הטלפון הסלולארי וחייגה, לאחר מספר צלצולים, שמעה מצידו השני של הקו את לובלינר ואמרה-
"ארז שלום, זאת איילת אזולאי, נפגשנו לפני שמונה חודשים, אם אתה זוכר…"
"בטח שאני זוכר, לא בכל יום מצלמים אותי מהזווית הזאת…מה קורה, הכל בסדר עם רני?"
"כן, עם רני הכל בסדר, אנחנו אמורים להתחתן בעוד שלושה חודשים. התקשרתי כי יש מישהו שאני חייבת שתיפגש איתו", אמרה וקולה הפך לרציני יותר.
"אוקיי, אני מבין שזה רציני אם התקשרת בשעה כזאת. התור הבא שפנוי לי הוא רק בעוד חודש, אבל בשבילך, אני אבדוק מתי אוכל לשבץ אותו במהלך השבוע ואחזור אליך, בסדר?"
"תשמע, אני מבינה שזה קצת חצוף מצידי, אבל חשבתי יותר על הלילה או על מחר בבוקר. זה דחוף שהאדם עליו אני מדברת, יפגש איתך"
"במי מדובר שזה דחוף כל כך?", שאל לובלינר בסקרנות.
"מדובר ביחזקאל לשם, ראש המוסד… הוא אבא של רני", אמרה ושקט שרר מעבר לקו למשך מספר שניות ארוכות, שלאחריהן, אמר לובלינר-
"הבנתי, תגיעו מחר בתשע בבוקר. אני אדאג שעד שתגיעו, אשתי והבנות ילכו לבקר את חמותי, כדי שנוכל להיות לבד"
"תודה! אני מאוד מעריכה את זה. נתראה מחר בבוקר", אמרה איילת וניתקה את השיחה.

למחרת בבוקר, הגיעו יחזקאל, רני, איילת ושני המאבטחים של יחזקאל, לביתו של לובלינר בשכונת נווה עמל בהרצליה. מלבד אדם זקן שמיהר לבית הכנסת, הרחוב היה שומם. אחד המאבטחים נכנס ראשון לביתו של לובלינר ובדק את החצר ואת הבית שלו. לאחר מספר דקות, הוא יצא ואישר לכל החבורה להיכנס. לאחר שיחת חולין קצרה עם לובלינר, פנה יחזקאל אל רני ואיילת ואמר להם-
"תודה לכם על שארגנתם את הפגישה, עכשיו אני מבקש מכם לצאת ולהמתין לי ברכב עד שהפגישה תסתיים"
רני ואיילת לא היו מופתעים מהבקשה של יחזקאל. הם העריכו שמתי שהוא במהלך הפגישה הם יתבקשו לצאת החוצה, אך לא חשבו שזה יקרה בשלב מוקדם כל כך. הם כיבדו את בקשתו של יחזקאל ויצאו מהבית.

לאחר שיצאו, ישבו יחזקאל ולובלינר בסלון הבית, כאשר אחד המאבטחים נשאר לאבטח את הבית מבחוץ והשני, נשאר עימם בסלון, כשהוא עומד ומתצפת מסביב בחשדנות. לאחר שהתיישבו, פנה יחזקאל ללובלינר ואמר לו-
"ראיתי את הסרטון שרני צילם… מאוד מרשים מה שעשית. אהבתי גם את הטאץ' הסופי שחיברת בין איילת לרני, הם באמת זוג נחמד, ורני שלי בעננים. עכשיו, אני צריך שתשכנע אותי שכל זה אמיתי"
"למה בדיוק אני אמור לשכנע אותך? הכל בסדר מבחינתי, גם אם לא תאמין שזה אמיתי", אמר לובלינר וחייך.
"ארז, נכון?", שאל יחזקאל, בשאלה רטורית, והוסיף-
"תשמע, בדרך כלל אני לא נוטה להאמין לסיפורים מהסוג הזה, אבל רני הוא הבן שלי ואני מאמין שהוא מאמין שאתה הדבר האמיתי. בכל מקרה, אם יש סיכוי, אפילו קטן שאתה הדבר האמיתי, אני חייב לדעת מזה. כי זה יכול לעזור… אתה תוכל לעזור…", אמר בטון רציני.
"לעזור למי?", שאל לובלינר בסקרנות.
"למדינה כמובן, למדינה", ענה לו יחזקאל ולובלינר השתתק. לתשובה הזאת הוא לא ציפה. עד כה, הוא עזר לאנשים פרטיים, עם בעיות של האדם הקטן- פרנסה, זוגיות, ילדים וענייני יום יום אחרים. לאחר מספר רגעים ארוכים של שקט, שאל לובלינר בהיסוס-
"אז מה, אתה מעוניין שאני אלחץ לך את היד, כדי שאגיד לך כל מיני דברים שישכנעו אותך שאני באמת מה שאני מתיימר להיות?"
"לא בדיוק", אמר יחזקאל והוסיף-
"במידה ואתה הדבר האמיתי, לא הייתי רוצה שתדע את הדברים שאני יודע. תאמין לי, אתה לגמרי לא מוכן לזה…מה גם, שאני לא יכול להרשות לעצמי שאזרח ידע את הסודות הכמוסים ביותר של המדינה. חשבתי, שבמקום זה, תלחץ את היד של ניב, המאבטח שלי. הוא איתי כבר שלוש שנים ואני סומך עליו במאה אחוז", אמר וקרא למאבטח שנמצא עימם, לשבת ליד לובלינר.
"אוקיי", אמר לובלינר ולחץ את ידו של ניב המאבטח לחיצת יד ארוכה. לאחר לחיצת יד שארכה מספר שניות, הוא ניתק את היד שלו מהיד של ניב ואמר לו-
"אבא שלך נהרג במבצע צבאי ב-1998, הוא היה קצין בכיר בקומנדו הימי ונהרג במהלך מבצע בשם "פריחת הדובדבן". חוץ מזה, אתה נושא נשק מסוג גלוק תשע עשרה, שהמספר הסידורי שלו הוא 569116. אה, ולנערה הראשונה שנישקת קוראים שני ספורטה…יש עוד הרבה, להמשיך?", אמר ארז, וניב אמר בפליאה-
"אבל איך ידעת על שני ספורטה, לא סיפרתי לאף אחד…", לפני שסיים את המשפט, הוציא ניב את האקדח שלו והביט במספר הסידורי שלו. אפילו הוא לא זכר בעל פה את המספר הסידורי שלו. לאחר שניה, אמר ניב בפליאה ליחזקאל-
"קשה לי להאמין שאני אומר את זה, אבל הוא צדק בכל מה שהוא אמר, חוץ מבקטע על אבא שלי, אבא שלי אומנם היה קצין בשייטת, אבל הוא מת בתאונת אימונים"
יחזקאל הביט בניב ואמר לו באמפתיה-
"לצערי, גם כאן הוא צדק ניב… אני מצטער שאתה מגלה את זה ככה, אבל מדובר היה במבצע חסוי, שחוג מצומצם מאוד של אנשים יודע עליו. הסיפור על תאונת האימונים, היה סיפור הכיסוי"
לאחר שסיים, פנה יחזקאל לארז ואמר לו-
"אני מוכרח לציין שזה לקח פחות זמן ממה שחשבתי, אבל נראה שבכל זאת, כנגד כל הסיכויים, אתה באמת הדבר האמיתי… עכשיו הגיע הזמן לדבר ביזנס… אני ארצה שתגיע היום בארבע אחרי הצהריים למתקן שלנו בתל-אביב, אני רוצה לתדרך אותך לגבי משהו ולבדוק אם ואיך תוכל לעזור לנו במשהו שאינו סובל דיחוי"
"קודם אני צריך לדבר עם אישתי, לראות שזה בסדר מהצד שלה שאני עוזר לכם", אמר לובלינר בהסתייגות.
"בגלל זה אמרתי היום בשעה 16:00 ולא עכשיו. תגיד לאישתך, שאתה מגיע רק לשמוע ובכל רגע נתון, תוכל לומר שאינך מעוניין לעזור ולחזור לחיות את חייך"
"אוקיי, עכשיו זה נשמע יותר טוב", אמר ארז בשעה שיחזקאל קם ופנה לעבר הדלת. לפני שיצא, אמר יחזקאל לארז-
"תישאר זמין בסלולארי, בשעות הקרובות יתקשרו אליך עם הפרטים של הפגישה ב-16:00", והוסיף כשהוא מחייך-
"אני מקווה שתבין אם לא אלחץ לך את היד לשלום" ויצא מהבית.

לאחר שיצא יחזקאל מהבית, ישב ארז והחל לחשוב על הפגישה ההזויה שהייתה לו הרגע עם ראש המוסד בכבודו ובעצמו ועל הבקשה המוזרה שלו. הוא היה סקרן מאוד לדעת מה בדיוק המוסד מעוניין שהוא יעשה. לאחר כשעה, אישתו והבנות חזרו מהביקור אצל חמותו, וארז שוחח עם אישתו על הביקור של ראש המוסד בביתם והבקשה שלו להגיע מאוחר יותר לפגישה. אשתו של ארז הייתה מודאגת מאוד, אך הבינה מהר מאוד שארז מעוניין ללכת לפגישה ולראות אם הוא יכול להשתמש בכוחות שלו לטובת הכלל ולא רק לטובת המשפחה שלהם. היא תמיד האמינה שיש סיבה שבעלה קיבל את הכוחות המופלאים הללו ושהסיבה האמיתית טרם נגלתה להם, לכן, למרות רגשותיה המעורבים, אמרה לארז שהיא תומכת בכל מה שיחליט לעשות.

לקראת שעה ארבע הגיע ארז למתחם גדול בדרום תל-אביב, ההוראות שהוא קיבל מוקדם יותר בטלפון היו מדוייקות, ובשער המתחם הכניסו אותו ללא עיכובים מיותרים. לאחר שחנה, יצא ארז מהרכב. את פניו קיבל ניב, שהוביל אותו לחדר גדול בקומה הרביעית של המבנה העיקרי במתחם. בחדר חיכו לארז יחזקאל ועוד אדם, בגיל 50 בערך, שהציג את עצמו כערן. לאחר שיחת ההיכרות הקצרה, ישבו השלושה על הכורסאות הנוחות שבחדר ויחזקאל פנה ללובלינר ואמר לו-
"ארז, אני אדם ישיר מאוד… אצלי אין משחקים… ובכן, קראתי לך לפגישה כי אני רוצה שתצטרף לערן, לפגישה חשובה שתיערך השבוע ביום שלישי, בציריך שבשוויץ"
"מה? במה מדובר?", אמר ארז שהיה המום מהבקשה של יחזקאל.
"אתה בטח יודע שהבן של ראש הממשלה נחטף…אז ביום שלישי הקרוב, יש לנו פגישת משא ומתן ראשונה עם החיזבאללה, ואני צריך לדעת בדיוק מה הם יודעים. אתה יכול להיות הקלף המנצח שלנו. מה אתה אומר?"
"לנסוע לשוויץ? מה עם העבודה הרגילה שלי? היומן שלי מפוצץ בפגישות…", אמר ארז, שלא ידע איך לאכול את הבקשה של יחזקאל.
"תדאג לדחות אותן…אני מעריך שאתה מבין שהעניין הזה הרבה יותר חשוב מהפגישות הרגילות שלך. חוץ מזה, אני אדאג לפצות אותך בצורה נדיבה על המאמצים שלך לסייע. מה אתה אומר?"
"אני צריך לחשוב על זה…", אמר ארז.
"כמובן", אמר יחזקאל והוסיף-
"יש לך עד מחר ב-08:00 בבוקר. ודבר נוסף, חוץ מלאישתך, אף מילה בנושא לאף אחד!"
ארז חזר לביתו ושוחח עם אישתו על הבקשה של יחזקאל. גם להם כמו לרוב העם, היה קשה עם החטיפה. משום מה, חטיפה של חיילים או ילדים, אפילו בוגרים, יוצרת בעם הזה תחושת סולידריות שמקורה אינו מובן, אך היא ייחודית לעם היהודי, והתחושה הזאת, לא פסחה על משפחת לובלינר. עוד באותו הערב, התקשר ארז ליחזקאל ואמר לו-
"אני בפנים!"
לאחר שסיים ארז לשוחח עם יחזקאל, הוא ואישתו התקשרו לכל הלקוחות שלו לאותו השבוע ודחו את הפגישה עימם בתואנה שלובלינר אינו חש בטוב.

למחרת בבוקר נסע לובלינר לקריה, וערן החל לתדרך אותו לגבי פרטי החטיפה, לגבי הנפשות הפועלות בחיזבאללה, לגבי המתווך הגרמני ולגבי מה שצפוי להם בפגישה. לאורך כל יום ראשון ושני חזרו ערן וארז שוב ושוב על החומר עד שארז שלט בו באופן מושלם והיה מוכן לפגישה. על פי התכנון, ערן אמור להיות זה שמדבר בפגישה וארז היה על תקן המלווה שלו.

במהלך הלילה, שנתו של ארז נדדה, האדרנלין הציף את גופו והוא היה מלא חששות והתרגשות ממה שעומד לקרות בפגישה. למחרת בבוקר, עלו השניים למטוס לשוויץ. לאחר שהתיישבו, אמר ארז לערן בדאגה-
"יש משהו שמטריד אותי מאוד בכל הסיפור הזה"
"מה זה?", שאל ערן.
"איך אני אמור גם ללחוץ יד, וגם להשהות את הלחיצה למספיק זמן עם אנשי החיזבאללה?"
"אה, עכשיו הבנתי למה אתה בלחץ", אמר ערן והחל לצחוק. לאחר מספר רגעים, הוסיף ואמר-
"אצל הערבים לחיצת יד היא משהו שמעוגן חזק בתרבות. בכל הגעה למקום או עזיבה של מקום, נהוג ללחוץ את היד. לגבי משך הלחיצה, אל דאגה, נחשוב על משהו…"
כשהגיעו ארז וערן לציריך, חיכו להם מספר נציגים משגרירות ישראל בברן והסיעו אותם לפגישה שנערכה בבניין השייך לנציבות האו"ם לפליטים.

"לקראת השעה שתיים בצהריים, הגיעו ערן וארז לבניין ועלו לחדר הישיבות בקומה השתיים עשרה. הם נכנסו לחדר ופגשו שם את המתווך הגרמני, לאחר שלחצו ידיים וערכו שיחת חולין קצרה, הם חיכו בקוצר רוח להגעת המשלחת של החיזבאללה. בשעה שתיים ושמונה דקות, נפתחה דלת החדר ונכנסו חמישה אנשים מזוקנים, ארבע מהם היו לבושים בחליפות מהודרות, ואחד מהם, הזקן שבחבורה, בלבוש ערבי מסורתי. לאחר שהציגו את עצמם וכולם לחצו ידיים, הם התיישבו בשולחן והחלו לדבר. לאורך כל השיחה נציגי החיזבאללה היו זחוחים ובטוחים בעצמם. הם העלו רשימת דרישות ארוכה שכללה, בין השאר, נסיגה משטח הר דוב, שחרור אסירים פלסטינים, החזרת גופות ואף כופר כסף גדול, של 300 מיליון דולר. ערן וארז שמרו על פנים חתומות, כאשר ערן רשם את הדרישות שלהם בפרוטרוט. המתווך הגרמני ניסה לפשר בין הצדדים ולדבר אל ליבם של אנשי החיזבאללה, שהדרישות שלהם מופרזות, אך ללא הצלחה יתרה. בתום הפגישה, לחץ ערן את ידי הנוכחים, לחיצת יד קצרה, והחל לנוע לכיוון הדלת. ארז לעומת זאת, הקפיד ללחוץ את ידי כל החבורה, ובזמן שלחץ את ידם, החמיא להם באנגלית על החליפות שלהם והודה להם על הפגישה, הכל כדי לסחוט עוד כמה רגעים בכל לחיצת יד. כשלחץ ארז את ידו של הזקן שבחבורה, הוא לא ממש ידע מה לומר לזקן, שניכר שאינו דובר אנגלית, ובעודו לוחץ את ידו של הזקן הוא שמע מאחור קול קורא לו בעברית, ומנסה לזרז אותו-
"ארז, אתה בא", באותו הרגע, הביט ארז לעבר ערן שקרא לו מהכניסה לחדר, מבלי ששיחרר את לחיצת היד שלו עם הזקן וכשסיים ללחוץ את ידו, לחץ גם את ידו של המתווך הגרמני ושוב הודה לו על שסייע בפגישה.

לאחר שיצאו מהפגישה, וירדו במעלית, ארז היה נרגש מאוד ורצה לשתף את ערן במה שהוא יודע. ערן, הביט על ארז ואמר לו בקור רוח-
"עוד לא, תתאפק עד שנגיע לבניין השגרירות, כמו שסיכמנו"

לאחר נסיעה של כשעה וחצי, הגיעו ערן וארז לבניין השגרירות בברן. כשנכנסו השניים לחדר הישיבות, יחזקאל כבר חיכה להם, יחד עם עוד מספר אנשים, שהיו סקרנים מאוד לגבי הפגישה שהייתה. לאחר שהתיישבו, אמר ערן לארז-
"עכשיו זה הזמן, תגיד לנו את מה שאתה יודע…"
ארז אמר בתגובה-
"יש כל כך הרבה, אני לא יודע מהיכן להתחיל…" ולאחר מספר רגעים, אמר-
"דבר ראשון, אורי בסדר, הוא חי ומתייחסים אליו בסדר יחסית לנסיבות", אנחת רווחה גדולה נשמעה בחדר, וארז המשיך ואמר-
"המתווך הגרמני הזה. הוא לא באמת ניטרלי. למרות שבפגישה הוא השתדל להציג מצג שהדרישות של החוטפים מוגזמות, הוא מסייע להם. למעשה הוא ראה את אורי לפני יומיים במו עיניו, ואף ארגן להם את הווילה בה הם מחזיקים את אורי. הוא היה שותף בסוד העניין מההתחלה, ואף סייע למוסטפא עלייאן, מפקד יחידה 910, לתכנן את החטיפה. הוא מקבל מהם מיליונים", האנשים בחדר היו המומים ממה שאמר להם ארז, ויחזקאל שאל בסקרנות-
"איפה בדיוק נמצאת הווילה הזאת?"
"היא נמצאת לא רחוק מגבול גרמניה-שוויץ, באיזור הכפרי ליד עיר בשם פרידריכסהאפן. אני יכול לסמן לכם את המיקום המדויק במפה", אמר, ואחד האנשים שהיה בחדר, פרס מיד מפה של גבול גרמניה-שוויץ, וארז סימן על המפה את המיקום המדויק בו מוחזק אורי ואמר-
"הם מתכננים להעביר אותו משם, כבר מחר. לא ברור באיזה שעה זה יקרה, אבל הם קיבלו פקודה ישירה ממזכ"ל החיזבאללה להעביר אותו ללבנון", אמר.
"נראה שהמזכ"ל רוצה לשמור את הקלפים הטובים שלו קרוב לחזה", אמר יחזקאל.
"יש עוד משהו?"
"יש עוד הרבה, אבל בכל מה שקשור לחטיפה יש לי רק דבר אחד להוסיף. בווילה שבה הם מחזיקים את אורי יש להם צוות של 16 לוחמים ששומרים עליו מסביב לשעון בתוך הווילה ומחוצה לה. הוא כלוא במרתף של הווילה, ויש איתו במרתף שומר צמוד שלא עוזב אותו לרגע".
לאחר שסיים, הודה לו יחזקאל, וביקש מערן-
"תשלח כבר עכשיו צוות שיתצפת על הווילה מרחוק ובסיוע רחפנים ויארגן לנו קצת מודיעין לפני המבצע. כמו כן, תזמן את צוותי הפריצה וההשתלטות המיוחדים שלנו, שיגיעו היום בשעה אחת עשרה בלילה לנקודת המפגש לפני המבצע, בחניון תחנת הרכבת בפרידריכסהאפן. אנו נזדקק גם לכמה צלפים. תבדוק אם הצוות של אחיקם יכול להצטרף. תדאג שכולם יביאו איתם משתיקי קול ואמצעי ראיית לילה. במבצע הזה הרחש הכי קטן עלול לחשוף אותנו ולסכן את אורי"
לאחר שסיים עם ערן, אמר יחזקאל לאישה שישבה לידו-
"בתיה, עד השעה עשר בלילה אני רוצה תכניות מלאות של הווילה והחצר שמסביבה. אני גם רוצה את המפרט המלא של הטופוגרפיה באיזור, של נקודות שולטות, של נקודות נשלטות, של מזג האוויר הצפוי, של מהירות הרוח, בקיצור, הכל. אני רוצה ממך גם המלצות לתכנית הפריצה של הצוותים שלנו"
כשסיים עם בתיה, אמר לכולם-
"אנשים, הרבה עבודה לפנינו. אני סומך על כל אחד מכם לתת את המקסימום שלו. מדינה שלמה מצפה שנצליח ואני לא מתכוון לאכזב אותם"
בתום הישיבה, אמר יחזקאל לארז-
"עשית עבודה טובה היום. היום זאת הפעם הראשונה שידנו על העליונה מאז כל החטיפה הזאת, והכל בזכותך. אני מציע שתלך לנוח קצת, עבר עליך יום ארוך. ניב ילווה אותך לאחד החדרים בשגרירות בו תוכל לנוח".
ארז שהיה עייף עוד מהלילה הקשה שעבר עליו, מהטיסה ומהשעות האחרונות, לקח את ההצעה של יחזקאל וישן באחד מהחדרים בשגרירות. לאחר כ-3 שעות העיר אותו יחזקאל ואמר לו-
"אני יוצא לכיוון פרידריכסהאפן, בעוד רבע שעה. אתה מעוניין להצטרף?"
"מה? אני יכול להצטרף אליכם למבצע?", שאל בפליאה.
"בהחלט כן, אתה הרווחת את זה ביושר. אתה תהיה איתי בעמדת הפיקוד מאחור. מה אתה אומר?"
"אני בא!", אמר בהתלהבות.

כשהגיעו יחזקאל וארז לחניון תחנת הרכבת בפרידריכסהאפן. החניון היה ריק ומלבד תאורת הרחוב הרחוקה, המקום היה חשוך. לאט לאט החלו להגיע רכבים מסחריים למקום, מלאים באנשים ובנשקים מסוגים שונים. על מנת לא לעורר חשד מיותר, מכל רכב יצא רק אדם אחד, ובשעה 23:00 בדיוק החל התדריך של יחזקאל, שפתח ואמר-
"אני שמח שיכולתם להגיע למרות ההתראה הקצרה. אחיקם, אני רואה שגם אתה הצלחת להגיע. יופי, אנחנו באמת זקוקים לצוות שלך…עם כמה אנשים הגעת?"
"ארבעה כולל אותי", אמר אחיקם.
יחזקאל הנהן והמשיך-
"אנשים, צוות התצפית ששלחנו, אימת את מה שהמקור המודיעיני שלנו אמר. יש לנו עניין עם חמישה עשר מחבלים חמושים וכנראה אחד נוסף במרתף. המחבלים האלו שומרים על מתחם הווילה בה מוחזק אורי, הבן של ראש הממשלה. אורי נמצא במרתף הבית, כאמור עם שומר צמוד. צוות התצפית אומר שמדובר במקצוענים, שעורכים סיורים בשעות אקראיות, במסלולים משתנים ובצוותים משתנים. לכל המחבלים יש מכשירי קשר, כך שאם אנחנו מתגלים, הם יכולים להרוג את אורי תוך שניות. לכן, אני צריך שצוות הצלפים של אחיקם יתפרס מסביב לווילה, יחסל בפקודה את השומרים שנמצאים בפטרול ויגבה את הכוח הפורץ מרחוק. ערן, אתה המפקד של הכוח הפורץ ואף תפקד באופן ישיר על "צוות ערן". כמו כן, תחתיך יהיה צוות פריצה נוסף, "צוות ראם", בפיקודו של ראם. לפי התכנית שהכין לנו הצוות של בתיה, אנו צריכים לפרוץ בו זמנית, צוות ערן מהצד המזרחי וצוות ראם מהצד המערבי של הווילה. המטרה היא להפתיע את השומרים הערים ולחסל אותם. לאחר נטרול כל המחבלים בקומת הקרקע, צוות ראם ימשיך לקומה העליונה של הווילה ויחסל את המחבלים שבקומה העליונה. במקביל צוות ערן, ירד למרתף, יפתיע את השומר של אורי, ויחסל אותו. אני מדגיש שכולכם יוצאים למבצע עם משתיקי קול. לאחר פקודת "פעל" שלי, אני רוצה דממת אלחוט עד תום המבצע, ברור?"

לאחר שמפקדי הכוחות אישרו את הפקודות של יחזקאל, קרא ארז לערן ואמר לו-
"לא אמרתי לך מוקדם יותר, אבל לשומר שצמוד לאורי, קוראים איברהים טארק, אבל החברים שלו קוראים לו אבו-פארס. אני מקווה שזה יעזור…"

לאחר מספר דקות, יצאו הרכבים לכיוון הווילה. הצוות של אחיקם והצוותים האחרים תפסו עמדות וחיכו לפקודה של יחזקאל. יחזקאל וארז וצוות האבטחה שלהם, תפסו עמדות בבית חווה נטוש, מספר קילומטרים מהווילה בה הוחזק אורי.

בשעה אחת ושמונה דקות לפנות בוקר, קרא אחיקם בקשר ליחזקאל ואמר לו כי הצוותים שלו מזהים שהחלה משמרת של חמישה מחבלים, בשלושה פטרולים שונים, מחוץ לווילה. מבחינת יחזקאל, זאת הייתה ההזדמנות לה חיכה, לחסל במכת האש הראשונה, מספר גדול של מחבלים. לאחר שקיבל את העדכון מאחיקם, לקח יחזקאל את מכשיר הקשר ואמר-
"צוותי קונדור כאן קודקוד. היערכו לתחילת מבצע. בפקודת "פעל" שלי, צוות אחיקם מוריד את העוינים שמחוץ לווילה. ברגע שהעוינים שמחוץ לווילה נוטרלו, צוות ערן וצוות ראם, נכנסים לווילה ומנטרלים את העוינים שבקומת הקרקע וכל צוות ממשיך לטהר את הווילה, לפי מה שסיכמנו בתדריך. צוות אחיקם, אתם הגיבוי של הצוותים הפורצים"

כשסיים יחזקאל, מפקדי הצוותים אישרו את קבלת הפקודות, והחלה המתנה מורטת עצבים לפקודת ה-"פעל" של יחזקאל. יחזקאל, בעל עצבי הברזל, העדיף להמתין, כדי להיות בטוח שהמחבלים שירדו מהמשמרת כבר יהיו ישנים כשהוא ייתן את פקודת ה-"פעל". בשעה 01:52, שאג יחזקאל את הפקודה בקשר-
"צוותי קונדור כאן קודקוד- פעל! פעל!".
תוך שניות לאחר מתן הפקודה, צוות הצלפים של אחיקם, ירה מ-4 מיקומים שונים, במחבלים שפיטרלו מסביב לווילה. נדרשו בדיוק חמישה יריות, שנורו כמעט בו זמנית, להוריד את חמשת המחבלים. שני יריות נורו ע"י אחיקם ושלושה יריות נוספות נורו על ידי חברי הצוות האחרים. מיד לאחר מכן, הגיחו מהחשיכה, כשהם כמעט בלתי נראים ובלתי נשמעים, צוות ערן וצוות ראם, שהתפצלו לנקודות הפריצה שלהם בצד המזרחי ובצד המערבי של הווילה. לאחר שתפסו עמדות, נתנו ראם וערן את הסימן והצוותים פרצו פנימה וירו בראשם של ארבעת המחבלים המופתעים שראו טלוויזיה בקומת הקרקע. כתוצאה מהרעש של הפריצה, נדלק האור באחד החדרים בקומה העליונה ושני מחבלים קמו ממיטתם ולקחו את הנשקים שלהם. באותו הרגע, צוות אחיקם ירה במחבלים שהתעוררו והרג אותם מיד. עוד לפני שהמחבלים נפלו לקרקע, הגיעו לקומה העליונה ראם והאנשים שלו, נכנסו לחדרים וירו במחבלים שנותרו, כשהם עדיין ישנים. במקביל ירד למרתף הווילה צוות ערן והגיע לדלת ברזל סגורה. ערן הבין שאם הוא ינסה לפרוץ את הדלת, השומר של אורי, עלול להרוג את אורי באופן מיידי. לאחר מספר שניות, שהוא חוכך במוחו מה לעשות, הוא דפק חזק על הדלת וצעק בערבית עם מבטא מושלם-
"אבו-פארס, בסורעה! יפתח אל בב!" (אבו-פארס, מהר! תפתח את הדלת!), לאחר מספר שניות מותחות, נשמע קול של פתיחת צילינדר והדלת נפתחה. לאבו-פארס, לא היה זמן להיות מופתע, קל וחומר, להגיב. ברגע שהוא פתח את הדלת, קליע אקדח פילח את הגולגולת שלו והוא נפל מיד על הקרקע בקול חבטה חזק ושלולית של דם התפשטה סביב ראשו. כשנכנס ערן למרתף, הוא ראה כלוב גדול עם סורגי פלדה, שבתוכו מיטת ברזל חלודה עם מזרן מעופש, ודלי לעשיית צרכים. בקצה המיטה ישב מכורבל מפחד, בנו של ראש הממשלה. באותו הרגע פנה אליו ערן ואמר לו בדאגה-
"אורי, באנו לחלץ אותך. אתה בסדר?"
ברגע ששמע אורי שמדברים אליו בעברית, הוא הביט בערן ובצוות שלו והבין מיד שהסיוט שלו נגמר. הוא יצא מהתנוחה העוברית שלו, התיישב על מיטת הברזל הישנה, ואמר לערן כשהוא מנסה לחלץ חיוך מפיו-
"קצת חבול, אבל עכשיו שהגעתם, הכל בסדר"

לאחר סריקה נוספת שערך הצוות של ראם בווילה אחר מחבלים נוספים, נתן ראם לערן את האישור שזה בטוח להוציא את אורי מהווילה בזמן שנהגי הצוותים הגיעו למגרש החנייה הגדול שמול הכניסה לווילה. לאחר שתי דקות, עלו הצוותים על הרכבים. ערן העלה את אורי לרכב שלו, כשעליו אפוד מגן יחד עם עוד שני מאבטחים. המבצע הצליח. בנו של ראש הממשלה חולץ.

רק לאחר שהגיעו הרכבים לשגרירות ישראל בברן, התקשר יחזקאל לראש הממשלה ובישר לו בגאווה-
"אדוני ראש הממשלה, יש לי חדשות טובות בשבילך. חילצנו את אורי והוא מרגיש טוב"
"מה? איך?", שאל ראש הממשלה בפליאה, מעורבת בשמחה גדולה.
"אני אספר לך הכל כשנגיע לישראל. עכשיו יש פה מישהו שרוצה לדבר איתך…", אמר יחזקאל והעביר את הטלפון לאורי, שחיכה בקוצר רוח לדבר עם אביו.

לאחר ביצוע תחקיר למבצע בשגרירות, כינס יחזקאל את כל האנשים שנטלו חלק במבצע ואמר להם בגאווה-
"היום עשינו דבר גדול. המבצע הזה ירשם בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל. אתם תרשמו בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל, ובצדק. פעלתם היום ללא דופי, במסירות ובתושיה רבה, והצלחתם לעשות את הבלתי ייאמן ולחלץ כנגד כל הסיכויים, ללא פגע, את בנו החטוף של ראש הממשלה שלנו. אני גאה להיות ראש הארגון שאלו אנשיו. אני גאה בכל אחד ואחת מכם. אני מודה לכם בשם כל מדינת ישראל"
כסיים לשאת את הדברים, כולם מחאו מחיאות כפיים סוערות ומרוב גאווה הרגיש ארז צמרמורת עוברת בכל גופו והיה מרוצה שנענה לבקשה של יחזקאל, שעד לפני מספר ימים, נשמעה לו מוזרה. בשוך המהומה, לקח יחזקאל את ארז לחדר צדדי ואמר לו, כשהוא מתכוון לכל מילה-
"רציתי להודות לך באופן אישי. בלעדייך כל זה לא היה קורה. מחיאות הכפיים ששמעת לפני מספר דקות היו מכוונות אליך אם לא שמת לב. מחר בבוקר, מדינה שלמה תמחא לך כפיים. זאת אומרת, הם ימחאו כפיים למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, אבל הקרדיט מגיע לך, ובצדק. אתה הצגת אומץ לב אזרחי ותושייה לאורך כל הדרך ולמעשה אתה זה שהציל את אורי. בקיצור, איך שהצעירים אומרים היום- "שאפו""
"נראה לי שאתה קצת מגזים בחלק שלי בסיפור. האנשים שלך עשו את כל העבודה הקשה", אמר ארז.
"לפני רבע שעה סיימתי את תחקיר המבצע עם ערן והוא סיפר לי על הטיפ שלך לפני המבצע בקשר לאבו-פארס. אתה מבין שבלי הטיפ הזה, ככל הנראה, אורי היה נהרג. אני לא סתם אומר לך שאתה הוא זה שהציל את אורי. אני מתכוון לכל מילה"
"תודה", אמר ארז, וחייך, כשהוא שבע רצון.

השמועה על חילוצו של אורי מציפורני החיזבאללה התפשטה כאש בשדה קוצים והחילוץ ההירואי סוקר בכל רשתות התקשורת בארץ ובעולם. יחזקאל הקפיד על מידור גבוה בכל הקשור לתפקידו של ארז במבצע. כשהם נחתו בארץ, נסע ארז עם יחזקאל למטה המוסד בתל-אביב, הרחק מעיני התקשורת. כשהגיעו ללשכתו של יחזקאל, נפרד יחזקאל מארז ונכנס לישיבה במשרדו, בשעה שארז המתין בלשכה להסעה הביתה. לאחר מספר דקות, שמע ארז קולות של ויכוח קשה ממשרדו של יחזקאל והוא שמע את יחזקאל צועק לעבר הנוכחים-
"אנחנו לא יכולים לחסל את הגרמני! זה יגרום לתקרית דיפלומטית חמורה מול גרמניה ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את זה!". לאחר רגע קט, קם ארז ממושבו, דפק על דלת המשרד של יחזקאל, נכנס אליו ואמר-
"אם אתם מדברים על המתווך הגרמני, יש לי רעיון בשבילכם, אם תרצו לשמוע…", כל הנוכחים בפגישה הביטו זה בזה, ולמעט יחזקאל, הם לא הבינו מיהו האדם שנכנס לחדר והתערב בשיחה. באותו הרגע, ביקש יחזקאל מכל הנוכחים לצאת והקשיב למה שלארז היה לומר בנושא.

ארבעים וחמש דקות מאוחר יותר, אנשי יחידת הסייבר של המוסד רוקנו את חשבונות הבנק של דיטר שרדר, המתווך הגרמני. הם הצליחו להגיע לכל החשבונות שלו, הגלויים והסמויים ולעשות בהם כבשלהם. מתברר שזה לא כל כך מורכב לביצוע, כשיש מי שיודע באילו בנקים מצויים החשבונות הללו, מה מספרי החשבונות ומה שם המשתמש והסיסמה האינטרנטיים עבור כל חשבון. סה"כ הם הצליחו לרוקן מהחשבונות שלו קצת יותר מ-25 מיליון דולר. כשסיימו את העבודה, פנה יחזקאל לארז ואמר לו-
"השלב הראשון שתכננת בוצע- הורדנו את הנחש הזה מנכסיו. עכשיו, כפי שהצעת, ניתן לו כמה שבועות להתבשל במיץ שלו ואחר כך, בשלב שני- נשתול בשרתי המחשבים שלו מידע המפליל אותו בסיוע לנו באיתור הווילה בה הוחזק אורי. החיזבאללה יעשו בשבילנו את העבודה השחורה, ולהם תהיה תקרית דיפלומטית עם גרמניה…", לאחר שסיים יחזקאל לדבר, הוא חייך, הביט בארז והוסיף-
"אתה יש לך מוח קרימינלי ואני אוהב את זה. אני אוהב את זה מאוד. עשית זאת שוב. עכשיו תגיד, יש לך עוד שפנים בכובע שלא סיפרת לי עליהם?"
בתגובה, אמר ארז-
"יש עוד דבר אחד, אבל לא הייתי מגדיר אותו כשפן. הייתי הולך על בעל חיים הרבה יותר גדול, משהו כמו היפופוטם או פיל", חייך לעבר יחזקאל והוסיף-
"בקיצור, זוכר שאני וערן סיפרנו לך על מפגש המשא ומתן עם החיזבאללה. היה שם זקן אחד, שהתעקשתי ללחוץ לו את היד, למרות שערן ניסה לזרז אותי ו…"
"נו! ספר כבר, מה ראית?", אמר יחזקאל, כשהוא חסר סבלנות.
"מתברר שהזקן הזה הוא אחד ממקימי חיזבאללה. עד עכשיו הוא היה בצללים. תדע לך, הזקן הזה שמר הרבה סודות על החיזבאללה. אבל זה לא מה שיעניין אותך. אותך יעניין סוד אחר שהוא יודע", אמר ארז, ולאחר רגע קצר של שקט מתוח, הוסיף-
"נראה לי שאתה תהיה מעוניין יותר לדעת את המיקום בו נמצא אדם נוסף. אדם שעדיין נמצא בחיים, למרות שכולם בטוחים שהוא חוסל לפני כמה שנים טובות. אדם שהוא המאסטרמיינד מאחורי דאע"ש, אל-קאעידה וכל הטרור העולמי המאורגן"
"במי מדובר?", שאל בסקרנות.
"אוסאמה בן לאדן. אני יודע איפה תוכל למצוא את בן לאדן", אמר ארז וחייך חיוך רחב, כשהוא מתבונן ביחזקאל, שלראשונה לא ידע מה לעשות עם עצמו מרוב תדהמה…