עולמה של פרוצה
בנמל אחד , על חופה של עיירה ציורית אחת חיה זונה מפורסמת . כל הגברים היו הולכים אליה , גבירים ואדונים, שומרי חוק ופושעים , כאלה שנוהגם פראי ואלה שנקלעו לשם כביכול בטעות . כל הגברים היו הולכים לביתה של מרתה . הוגי דעות ובורים , נוהים אחר יופייה הפתייני וגופה הבשל , חיוכה המפתה ועיניה השחורות כלילה .
על קצה של מיטת אפריון אחת , בעיירת חוף קטנה , על יד נמל מלח ביקר את הזונה המפורסמת ביותר . היא חייכה אליו את חיוכה המזמין בעוד ניצוץ חיוכה לא הגיע לעיניה , בעיניה ראה עמעום כואב כאילו כבו מלראות . הוא הסתכל בעיניה ועל אף תלאות הדרך המפרכות ועל אף שחודשים לא ידע חיבוקה של אישה שאל אותה שאלה .
״איך הפכת להיות פרוצה ?״
פרוצה , מילה משעשעת לא?
בפירושה היא מדברת על פריצות ופתיחות , כביכול ישנה אפשרות לכל החפץ בדבר לעבור את מפתן גנה הסודי . היא צחקקה מעט , כמה תמים היה הנער-גבר הזה , בגופו החסון ומבטו החודר אפשר היה כמעט להאמין שכבר הבשיל אבל בתוך תוכו אינו יודע עוד על נבלות העולם . כשמרתה פגשה את מנואל , היא הייתה בת שמונה עשרה , צעירה ויפה .
בביתה לא היה הרבה , אביה היה תאב לכוסות השיכר שלו כפי שהיה תאב באוויר לנשימה . היא ואחייה הקטנים נשלחו לעבודות כבר בגיל צעיר , כשאמה חלתה החליטה שהיא חייבת לצאת משם. לעזוב , ויהי מה ! ואז היא פגשה את מנואל , מנואל היה בחור נאה וחסון בשנות השלושים לחייו , עיני התכלת הממורקות שלו שידרו גנדרנות ותחכום , חליפותיו היו תמיד ללא רבב והוא פיזר עליה מתנות לרוב . כשביקש מאביה השיכור את ידה , מסר לו אותה לאישה ולקח אותה לארגנטינה . שם באונייה בתא זעיר ומצחין רווי השפלה אנס אותה בפעם הראשונה . נוגע בכל איברי גופה הצעיר שלא ידע מעולם מגע , ואז הניח למלח נוסף לגעת בה , ולעוד אחד ולעוד אחד. כשהגיעו לבואנוס -איירס כבר נפשה הייתה שבורה , אחרי ההרעבה הארוכה והאונס המשפיל נשבר כוח התנגדותה . הוא הביא אותה לבית יפה בקצה של רחוב ציורי ובו הייתה מיטה . מיטת אפריון יפה שלא ראתה כמוה מעולם , עם סדיני משי וכיסוי עדין ושקוף , היא חייכה לראשונה – האם זאת תהיה מיטתה ? שאלה אותו בתמימותה . צחוקו היה מכוער , ״כאן מקום העבודה.״ מקום העבודה ? היא תמהה . שלושים גברים באו אליה באותו יום , וביום שלאחריו וביום שלאחריו . בלי יכולת להתנגד , בלי לעצור לנשום. גופה היה כה חבול שנפשה חשקה להיפרד ממנו , בקצו של כל יום הייתה מקרצפת את עצמה בכוחותיה האחרונים , מנקה את מגעם של הגבירים והמלחים . ואז היה בא מנואל – ״ אני רוצה לצאת החוצה , רק לקנות שמלה חדשה .״ מבטו היה טעון במעט חמלה , הוא לקח אותה בערב לעיר , לבושה בשמלה חושפנית אך יפהפייה והיא הביטה במקום אליו הביא אותה . ואז ראתה את המבטים שלהם ,״פו•טה״ היו יורקות נשותיהם , הם היו מסיטים מבט – כאילו הייתה טמאה . אבל היא רצתה לצעוק להם – לא אני בחרתי את זה ! לא באתי בשביל זה לכאן ! אבל בעיניהם לא הייתה הבנה , או קבלה , או חמלה – רק האשמה כואבת וכבדה . היא בלעה את הגלולה המרה . כשניסתה לברוח מנואל כלא אותה במקום שבבית הבנות קראו לו ״הבור״ ואף אחת לא רצתה להגיע לבור. אין שם מים ואוכל ואין אפילו אור .
כשיצאה הפכה להיות הזונה המפורסמת בנמל שיודעת את רצונם של גברים, כי היא ידעה שהמשאלות שלהם והגוף שלה ביחד הם רק כלים , שיצרו את עולמה שלה – עולמה של פרוצה.
תגובות (11)
מדהים, באמת מדהים.
כתיבה נפלאה והדרך שבה העברת את הסיפור ממכרת, אי אפשר להפסיק לקרוא.
אחד מהקטעים הטובים יותר שקראתי פה.
תודה רבה ! הייתי ממש לחוצה לגבי התגובות , אני כותבת כבר הרבה זמן וזו הפעם הראשונה שפרסמתי משהו
וואו ממש גרמת לי להתרגש! הכתיבה שלך מעולה.
תודה רבה :)
מסכימה עם כל תגובה. הכתיבה שלך באמת מרתקת.
את צריכה להיות יותר בטוחה בעצמך, לתת לעצמך יותר חופש לפרסם. אז מה אם לא יאהבו? כל עוד את שלמה עם הכתיבה שלך, תעלי.
תודה על התגובה התומכת , אני שנים כותבת למגירה ואני שמחה שאת מוצאת את זה מעניין :)
סיפור יפה מאוד! בהחלט יש לך כישרון בתיבה ושאשמח להעיר ולבקר אותך בסיפורים הבאים שלך, כי את כותבת מצוין!
אם תרצי תוכלי גם לקרוא את מה שאני כתבתי.
התוכן מעניין. משהו בכתיבה לא עבד לי. כאילו כל פעם היא נקטעת.
בנוסף, יש בעיה קצת עם סימני הפיסוק.
אין לך מה לפחד מתגובות, כולנו פה בדיוק כמוך! (:
מה שכן, אין ספק שיש לך אוצר מילים רחב. זה חשוב בכתיבה.
פשוט תקפידי יותר על סימני הפיסוק. זה מה שקטע את הרצף לדעתי
ואוו את כותבת יפהפייה!!! ומנואל. ארגנטינה. אני מקווה שראית המורדים. אני אוהבת את ארגנטינה, הוריי משם, אבל אם נתעלם מזה הסיפור שלך מהמם! ועצוב כל כך בו זמנית…
תודה רבה על התגובות והביקורות , אקח את עניין סימני הפיסוק לתשומת ליבי