עולם של שקרים

מה שנשאר ממני זה קצת. אבל האם קצת זה מספיק בשביל לבנות עוד קצת?
ואם ארד מההר ואפגוש מישהו, האם אוכל לפתוח את ליבי בכנות? ללא שקרים?

לפעמיים קל יותר לבנות שקר. להמציא דמות אחרת, מישהו שהיינו רוצים להיות. ואז האדם השני מאמין לזה. והוא מחייך ומספר לנו קצת עליו, ואז עוד קצת.. ופתאום הבועה מתפוצצת. האדם הזה הוא כל מה שאנחנו היינו רוצים להיות ולעשות. איזה קשה זה… זה קשה להיות ליד מישהו ולנסות לאהוב אותו בכנות, כשכל מה שהאני האמיתי שלנו חושב זה כמה היה נחמד אם הייתי כמוהו… או כמוה. כמה נחמד לו היה לי פרצוף כזה יפה, שיער כזה או אחר, שיניים לבנות ומושלמות, אף יותר קטן ועיניים יותר יפות.. כמה נחמד לו הייתי גדול. חזק. לא פחדן מול העולם. מגשים מטרות אחד אחרי השני.. כמוהו.. או כמוה. כמה נחמד לו הייתי יכול לשכוח אנשים שפגעו בי ולמצוא נחמה אצל אנשים אחרים וככה להתקדם בחיי. כמה נחמד לו הייתי מישהו אחר. כמוהו… או כמוה.

לא מזמן ישבתי באחד מהמושבים האחרונים באוטובוס ובדיוק עלתה מישהי כזאת.. מישהי שבעיניי הייתה ההפך הגמור ממני. בפיזיות ובאופן הדיבור וההליכה והביטחון.. זה לא שאני חסרת ביטחון, זאת אומרת בעבר הרחוק כן הייתי, ומאוד. אבל היום הרבה פחות. למעשה, כבר כמעט בקושי. אז הסתכלתי עלייה וחשבתי לעצמי, בחורה כמוה… כמה נחמד לו הייתי היא ליום אחד. כמה בטח נחמד להתעורר בבוקר ולא לדאוג לגבי המראה שלך, כי ברור, הרי יש לך את השיער הכי יפה שיש ואת הפנים הכי יפות שיש, ובנוסף את גם בעלת ביטחון ויש לך גוף מדהים. אז בטח נחמד להתעורר בבוקר ולדעת שאלוהים לא פסח מעלייך.
אבל המחשבה הזאת עברה לי בראש ונשארה בדיוק לחמש דקות. למה? כי חשבתי, אולי… אולי הבחורה הזאת היא בעצם גם שקר? אולי גם היא ירדה מההר, פגשה מישהו ובנתה לה שקר? היא יפה, זה לא ניתן לוויכוח אבל מאחורי היופי, אולי מסתתר לו משהו אחר? אולי בזמן שאני מביטה בה וחושבת כמה נחמד לו הייתי היא, היא מביטה בי וחושבת כמה נחמד לו הייתי היא?

אז חשבתי.. חשבתי שאולי האדם השני הזה יכול להיות כמוני. ובאופן אירוני, אולי הוא גם מסתכל עליי וחושב בדיוק מה שאני חושבת עליו, או עלייה.
נכון. להיות כנה זה קשה. זה קשה בעולם כזה של שקרים.