עולם מושלם.

סגרתי את דלתה של הרופאה מאחורי, והתקדמתי לכיוון המסדרון. בחדר ההמתנה ישבו שלוש נשים, כל אחת מהן שונה מהשנייה. הראשונה, אישה צעירה, סחבה על גופה בטן תפוחה ועגולה בצורה מושלמת. היא מצליחה בעולם הזה, חשבתי. השנייה הייתה צעירונת, בטח תלמידת תיכון, אשר ישבה זקופה. היא הייתה יפה, מלאת חן ועדינות. היא תצליח בעולם הזה, חשבתי.
השלישית, אישה מבוגרת, שנראה שאת החיים היא חוגגת, עם רזון מושלם, פנים מתוקתקות, ושיער בלונדיני חלק. היא הצליחה בעולם הזה, חשבתי.
יצאתי מן המרפאה, ושמלת האביב שלגופי התנופפה ברוח הקיצית.
הרופאה אמרה שהכל תקין, ושאני ובעלי נוכל להביא את ילדנו הראשון בקרוב. כמובן, אי אפשר לסמוך על מילותיה. צעדיי נשמעו ברחוב הנקי להפליא, עם הצבעים הססגוניים של החנויות, והריחות של המאפיות והמסעדות. נכנסתי למכונית שלי, קטנה וורודה, נקייה ומצוחצחת, כמו כל המכוניות החונות לידה. באוטו הפעלתי את הרדיו, שניגן שיר עליז של להקת בנים מצליחה.
הגעתי לביתי, הנמצא בשורת בתים מרוצפים אבנים לבנות, עם גג רעפים אדום, וגינת ירק פרחונית מתחת לחלונות. נכנסתי הביתה. היום בעלי נמצא בבית, לכן אסור לי ללבוש את הפיג'מה, ולהישאר עם השמלה הפרחונית והמחמיאה.
"סוזנה, אני בחדר העבודה," הוא תמיד יודע מתי אני מגיעה.
נכנסתי לחדרו, ונישקתי את לחיו. "היי מותק, איך היה היום שלך?" השאלה הקבועה.
"נפלא. מה אמרה הרופאה?" הוא שאל, וקיבע את עיניו מול עיני.
"שאנחנו יכולים להביא את ילדנו הראשון לעולם," אמרתי במשפט חלק, אפילו שלא היה לי קל להוציא זאת מפי.
"נפלא! היום אל תתכנני תוכניות. היום נתחיל במבצע יצירת ילדנו הראשון," הוא פסק. שוכח שהיום זה יום הולדת אמי, וכמו כל שנה, אני הולכת לקברה.
הנהנתי, והלכתי למטבח.
כמובן, מאחר שלא הייתי היום בבית, אני צריכה לשטוף את כליו של מגנוס, ולהכין צהריים.
לאחר הארוחה, מגנוס תבע את בעלותו עליי, עד הערב. התלבשתי בשמלה ורודה עליזה – מגנוס לא מרשה לי ללבוש שחור – ויצאתי לקברה של אמי.
בקבר סיפרתי לה על השנה שעברה, ועל כך שהתחלתי להקים משפחה. סיפרתי לה על חברותיי, תמיד מאורגנות, תמיד מתוקתקות. סיפרתי לה על מגנוס, על כמה תובעני הוא, ועל כמה הוא שייך ומתאים לעולם הזה.
אמי ואני אף פעם לא היינו שייכות אליו. נטיתי לחשוב שגם אבי לא שייך אליו, עד ששמעתי את צעקותיו על אמי, על כך שהיא שרפה את עוגת יום הולדתי, מול כל האורחים. אבל מאז שאני זוכרת את עצמי, אף פעם לא הבנתי את ההנאה בלהיראות תמיד טוב, עם איפור ולבוש מושלמים, עם התנהגות טובה ושפה רהוטה. גם אמי הלא הבינה. תמיד, בשעות הצהריים, מתי שאבי היה בעבודה, היא הייתה לוקחת אותי ליער שמאחורי השכונה – המקום שאליו נאסר על ילדי השכונה להיכנס אליו – ושיחקנו בבוץ הטרי מגשם. לאחר מכן היינו חוזרות הביתה, מתגנבות משכנות רכלניות שבוודאי יספרו לאבי מה עוללנו. וכשאבי הגיע, היינו נקיות ומאורגנות לשינה, עם חלוק משי חלק מקמטים.
אהבתי את אמי. היא הייתה שלי. תמיד תכננו את הבריחה שלנו מהעולם הזר וה"מושלם" הזה. תכננו שנברח לארצות הדרום, נחיה עם אינדיאנים, ונשתזף בשמש בעירום.
גם היום אני מדמיינת לעצמי את הבריחה שלי. איך בבוקר מגנוס מנשק אותי לשלום, ונוסע לעבודה. איך אני אורזת תיק קטן, בו נמצאים רק הדברים החיוניים, ונוסעת לשדה התעופה. שם אני קונה כרטיס לאיי הבאהמה, כדי להיות חופשייה. בערב מגנוס מגיע הביתה, מגלה שנעלמתי, ומזעיק את המשטרה. הוא כמובן בטוח שנחטפתי, הם בטוחים, שמאסתי בחיי המשעממים וברחתי. אחרי כמה עשורים, אני חוזרת, כדי להפגיש את בתי עם מגנוס, ולהראות לו שאין לו בעלות עליי, ובטח שלא עליה. הם נפגשים, ולאחר מכן אני חוזרת עם בתי אל ביתנו הרעוע, ועם זאת הבית הכי טוב בעולם.
חלומותיי מתנפצים כאשר אני מגיעה הביתה, ומגנוס יושב בסלון עם חבריו לעבודה, צופה בכדורגל ומצווה עליי להביא עוד בירה. כמובן שלא מול חבריו, הרי הם יחשבו שהזוגיות לא בקו טוב, וזה אסור. אחרי שהגשתי להם קערת פיצוחים עם בירה ואבטיח, אני עולה למיטה.
בבוקר שאחרי אני קמה ומחליטה לבצע את התוכנית שלי. מגנוס יצא, ארזתי תיק, ואני כבר במכונית הוורודה. בשדה התעופה אני בסערת רגשות מפחידה. אני עומדת לעזוב את העולם היחידי שהכרתי, ולנסוע להרפתקאה מסעירה. בקופת הכרטיסים המוכרת שואלת פרטים, ומבקשת את חתימת הבעל.
מה? שאלתי אותה, מנסה להבין. היא מסבירה על כך שכל פעם שאישה טסה, היא צריכה מין טופס "רשות" מבעלה. אמי לא אמרה לי כלום על כך. מה אני אמורה לעשות עכשיו? כשהמוכרת מבינה שאין לי אישור, היא מחייגת בטלפון, ואנשי אבטחה באים מאחורי ותופסים אותי. אחרי עשרים דקות מגנוס מופיע, ובפניו הבעה שלא ראיתי כמותה. נסענו הביתה בדממה, וכל מה שיכולתי לעשות היה לתכנן את תוכנית ב', זאת שאמי כבר ביצעה, כשלא יכלה לשאת יותר את חייה בעולם הזה. ואני, כמותה. מבצעת את התוכנית בלילה בשירותים, כשמגנוס ישן בשלווה לאחר תפיסת בעלותו עליי, ואני, יושבת על האסלה ובוכה, חותכת את מה שאמי גידלה בבטנה.