עולם החלומות שלי

נשכבתי על מיטתי ונעצתי מבט בתיקרה, כשהשקט מילא את החדר. "לילה טוב" לחשתי לחשכה ועצמתי את עיניי. כשהתעוררתי מצאתי את עצמי בעולם שונה ממה שאי פעם הכרתי. עולם מלא הפתעות, יצורים משונים אבל מדהימים, חברים חדשים, הרפתקאות חדשות, מטרות חדשות, וחיים חדשים ושונים. כל כך אהבתי את העולם הזה, כי בעולם הזה לא הייתי בודדה בחושך. אבל בסופה של הרפתקה הייתי צריכה להתעורר במיטה, ולחזור לעולם שנולדתי בו. אבל בכל לילה שהייתי הולכת לישון, חבריי חזרו לבקר אותי בעולם המיוחד שלהם, ואיתם הרפתקה חדשה. לפעמים הייתי פוגשת אויבים מרושעים, שבסוף ההרפתקה הפכו לחברים חדשים. לפעמים הייתי מאבדת חבר חשוב לי, ועד כמה שהייתי עצובה, השאר עזרו לי להמשיך הלאה. אך כל פעם שהתעוררתי במיטה, יותר ויותר הרגשתי רחוקה יותר ויותר מהעולם המופלא שלי. אנשים שהכרתי בעולם שבו נולדתי, צחקו עליי ואמרו לי להפסיק לדמיין דברים לא אמיתיים. אבל זה לא היה נכון, העולם הזה היה אמיתי, והזיכרונות שלי הם ההוכחה. אבל ככל שהתעוררתי בבוקר יותר ויותר, ושנים עברו, העולם ההוא נהיה רחוק יותר ויותר, והיו לילות שלא הצלחתי לראות אותו יותר. המחשבה שאולי אני לא אראה יותר את חבריי גרמה לי לעצב ודיכאון, ובמשך כל כך הרבה לילות קיוויתי לחזור. אני זוכרת שהיה עוד לילה אחד שבו ראיתי את חבריי, הם ידעו מה קורה אבל הם חייכו, לקחו אותי לעוד הרפתקה, ובסופה אמרו לי "שלום" במקום "נתראה שוב", כולם חיבקו אותי ואף אחד לא בכה, דווקא כולם חייכו חיוך גדול. "תהיי חזקה" ידעתי שזה מה שהם רצו להגיד לי. מאותו לילה לא חזרתי לשם יותר, לעולם לא ראיתי את חבריי יותר, ולעולם לא יכולתי להיות יותר מה שהייתי בעולם ההוא. עם הזמן שעבר, למדתי להתגבר על העצב, ועל האובדן הגדול, והמשכתי בחיי בהם נולדתי. עד כמה שאהבתי את העולם ההוא, ועד כמה שאני עדיין אוהבת אותו, אני לעולם לא אשכח את חבריי, מסעותיי, הרפתקאותיי, ואת כל הזיכרונות שלי מאותו עולם. אבל לפני שאמשיך בעולמי שבו אני עכשיו, אלמד ילדים אחרים, ואת ילדיי שלי, על העולם המקסים והמלא הרפתקה שאותו אהבתי כל כך, על הגיבורים שהיו חבריי, ועל המסעות שעברנו. אני אפתח להם את הדלת לעולם הזה, כי אני בטוחה שהם יהנו מהעולם הזה כמו שאני נהניתי בו, ברגעים הכי קשים בחיי.