עוד פעימת לב

אני מרגישה כמו פצצת אנרגיה מתקתקת. משהו באוויר הצח, ובצ'י שמתערבל לי בבטן.
אני מרימה זרועות מעל הראש ואוספת אותן בחזרה אל מול החגורה.
אני מרגישה כל אחד מצבעי הקשת זורם לי בורידים. אולי חוץ מהירוק של הדשא עליו אני מסתכלת.
עוד נשימה.
אני מרימה זרועות מעל הראש ואוספת אותן בחזרה אל מול החגורה.
אני מרגישה את השמש עולה ושוקעת בין השכמות שלי, זורחת כרגיל אבל קרה כמו קרח.
עוד נשימה.
אני מרימה זרועות מעל הראש ואוספת אותן בחזרה אל מול החגורה.
אני מרגישה סערת ברקים בכל עין, בולעת הסחות דעת בדיוק משווע ומתמקדת בעננים אפורים שבורחים בעודם צפים במקום.
עוד נשימה.
אני מרימה זרועות מעל הראש ואוספת אותן בחזרה אל מול החגורה.
אני מרגישה נחשול שוצף בחיוך שלי, נישא קדימה ללא שליטה, ובכל זאת ממשיך קדימה בכל הכח.
אני בוהה בעיניים מוקסמות ורואה צמרמורות של מחשבה מתפתלות באוויר. אני שומעת מחולות שראשיתם באשליה וחשה אורות זוהרים על בשרי.
אני עדיין מחייכת, עדיין שם. שואפת הכל פנימה. אני נשארת, דממה.
עוד נשימה.
עוד פעימת לב.