עוד משקה אחד

ישבתי והבטתי במשקה שלי, לא בטוח מה לעשות.
אני יכול לוותר עליו ופשוט ללכת מהמקום, להישאר חזק.
או שאני יכול לשתות אותו בבת אחת ופשוט לחזור אל העבר.
לחזור אל הזמן שפשוט לא היה לי אכפת.
כאשר כול מה שהיה חשוב היה המשקה בכוסי, והמוזיקה ברקע.
כאשר עוד הייתי בחיים ולא נתתי לאיש להכתיב לי אותם.
אבל עכשיו הכול שונה.
עכשיו יש לי מחויבות, הבטחות שהבטחתי לתריסר אנשים שונים.
אבל מצד שני, רוב אותם האנשים עזבו, ואלו שנשארו לא רוצים עוד שום קשר איתי.
כמה מדכא.
"עוד משקה אחד, בבקשה" אמרתי לאחר שסיימתי את הקודם בלגימה.
כי למי אכפת מהבטחות ומאנשים שלא היה להם מספיק אכפת להישאר?