עובדה (וראציה 3)
השם המלא הוא ביל ארווניג סמית'. בקיצור זה סמיתי או בילי. תלוי איפה. אני עובד באזור ניו יורק ברוקלין. בתפקיד כבר הרבה זמן. הרבה מאוד, ובמשימה הזו למעלה מחצי שנה.
זו הפעם החמישית או השישית שלי. אני לא לגמרי זוכר. הכול מתערבב אצלי בראש. אבל זה ממש לא ככה אצל כולם. אני מכיר מישהו שבתפקיד בערך מאז שאני התחלתי והוא עדיין באותה משימה. וזה ממש לא אומר שהוא נכשל או משהו. זה פשוט עניין של דרך עבודה. ואני, מאוד קשה לי להיות ממוקד.
אז כרגע אני עובד מאוד חזק במשימה החדשה הזו. בחודשים הראשונים עוד לא ממש העמקתי בה. עוד הייתי עושה דברים אחרים תוך כדי. תמיד קשה לי להתרגל לזה בהתחלה. אבל בזמן האחרון ממש נסחפתי פנימה. מה שממש לא תמיד קורה.
אתמול למשל. הייתי במועדון ידוע. כחלק מהמשימה, וממש נהניתי. ממש נשאבתי פנימה. אני פשוט כול כך מרוצה כשזה קורה. אני יודע מחברים שלי שזה מה זה לא קל לעסוק בתחום שאתה גם אוהב. אני כול כך מאושר שאני שם. ואני גם תמיד מתקדם הרבה יותר מהר כשאני בתוך העניין.
בכניסה לבניין עצר אותי השומר. מה שקורה לי כול הזמן. בגלל הציוד המיוחד והכול. אני לא נבהלתי. "מאוהב" לחשתי לו באוזן והוצאתי את התג המיוחד. הוא התבונן בו לרגע ואז לקח אותו אליו כדי לראות עם הוא רשמי. בכול זאת בימינו חייבים להיזהר מזייפנים ומתחזים. כשראה שזה רשמי והכול בסדר. אישר לי להיכנס.
בפנים לקח לי רגע להתמקם ולמצוא נקודת תצפית טובה על כול המועדון. פעמיים חוץ מהשומר עוד ביקשו ממני להראות את התג, איזה מלצר כשהתיישבתי והברמן כשהתחלתי להסתכל עליה. לא האשמתי אותם. לדברים כאלה התרגלתי כבר מזמן, למדתי לפני שנים שזו ניו יורק ושככה זה. זה ממש לא הרס לי את המצב רוח. חוץ מזה, זה מובן לגמרי, בכול מה שנוגע למאוהבים ומאוהבות, לאנשים כאן, יותר מבכל מקום בעולם. יש סיבה לחשוד.
היא ישבה בצד השני של המועדון. קוראים לה לינדה דרך אגב. בחורה בהחלט יוצאת דופן. סופר אינטליגנטית. מצחיקה בטרוף. בהחלט אחת המשימות השוות שהיו לי. הוצאתי את המחברת. המטרה להיום הייתה ברורה. לתת לה את השם שלי ולגרום לה לצחוק. אני נהנה מאוד מלעבוד עם מטרות. זה יוצר התקדמות בצעדים קטנים ושליטה על המשימה. יש כאלה שזונחים את המטרות לטובת שיטות עבודה אחרות. אני חושב שזו שטות גמורה, ככה פשוט הרבה יותר קל לנהל את הכול. להיות בשליטה מלאה על התוכנית.
אז זו הייתה המטרה היומית. אני מודה שזו משימה די פשוטה וראשונית יחסית לשלב המתקדם שבו נמצאתי. אבל שוב, אני אוהב לעבוד יסודי. בחודש וחצי הראשונים עוד בכלל לא התעסקתי בה. רק אספתי מודיעין. זה אולי נשמע קל, אבל באמת שלוקח זמן להיקשר לבחורה, לפעמים זה רץ מהר יותר, אבל זה שלב שצריך לתת לו זמן. עכשיו, בכל מקרה, אחרי שהתכוננתי. הייתי בטוח לגמרי שהכול ילך מהר וחלק. וכך זה באמת הלך.
בלי יותר מדי בעיות, קמתי, התקרבתי, תוך רגע כבר שפכתי עליה בטעות את המשקה שלי ובתוך עשר דקות כבר דיברתי אתה על הטיסה שלה בשנה שעברה לפריז.
פעם זה היה מרגש אותי. המתח, האנדרנלין שבעבודה. עכשיו באמת שאני כבר עושה את זה בעיניים עצומות . חבל לי, חבל לי שאף אחד לא צילם את זה. כדי לשנן וללמוד.
אז הכול הלך נהדר כבר אמרתי ואני כבר הייתי ממש בפנים, אולי גם ששתיתי די הרבה, אבל מה אכפת לי. אני בתפקיד והעבודה משלמת.
אז תוך שלושת רבעי שעה כבר הייתי בחוץ. השומר קרץ ושאל עם הכול היה בסדר. אני חייכתי אליו והנהנתי. היו שם כמה אנשים ששמו לב לזה, אבל כבר לא היה לי ממש אכפת שידעו. אני רק הייתי שמח על כך שהכול הלך חלק כך שהיום אוכל לעבור ישר אל המטרה הבאה. מספר טלפון. ותוך שבוע כבר אוכל להיות ממש בשיא עצמו, אולי אפילו בתוך המיטה. כול כך שמחתי על זה.
"איזה כיף. סוף סוף הבוס יהיה מרוצה" אמרתי לעצמי והזמנתי מונית.
תגובות (0)