עברתי רק כדי לראות

יש לי מכחול.
גם לה יש.
לשנינו יש צבעים שלא נגמרים, ולא דוהים. אז מה אנחנו מציירים?

אני ציירתי טירה.
טירה גדולה ויפה, זוהרת בכל הצבעים. ממש ארמון.
היא ציירה סדקים בקירות, וקרח מכל מקום. ״אסור שזה יהיה מושלם,״ היא אמרה לי. ״כי אז זה מנותק מהמציאות.״

״בסדר.״ אמרתי וגלגלתי עיניים. ״אבל למה להרוס את כל הכיף?״
ציירתי נהר. נהר שזורם בלי מים. יכולתי ממש לשמוע את הנהר ולהרגיש טיפות משפריצות עליי, אבל בלי מים.
והיא ציירה מים בתוכו. ״החיים האמיתיים, זוכר?״ היא אמרה משועשעת. ״יש לך יותר מדי דמיון.״
״ולך אין בכלל.״ לחשתי.
ציירתי גבירה. נסיכה לבושה בשמלה מפוארת וכתר על ראשה. היא ציירה מצבה סביבה. קבר. ציירתי פרחים. הם שרקו פזמון מחמיא, לטבע. והיא וידאה מייד להפוך אותם לקודרים ונבולים.

אז מה נשאר בציור שלנו?
מציאות קודרת.
אין טירה.
אל תביטו בה, היא איננה.
אין כבר דשא לרוץ בו.
אין יותר שמיים
הגבירה כבר מתה, ואין נהר בלי מים.
המכחול שלי יבש. הצבע נגמר. המציאות לקחה את כולו. החיים שלי קודרים עכשיו, כמו הציור. נותר לי רק לקוות שבציורים אחרים נותרו גבירות וטירות, ואנשים מאושרים. בשבילי, הכל כבר בוער פחות.
לרגע אחד היה לי ציור שמח, מושלם. עד שהמציאות לקחה אותו. אבל עדיין אפשר לעבור לידו, רק כדי לראות.

השיר המקורי:
עברתי רק כדי לראות/ אסתר שמיר

כאן היה מכחול ואנו שניים
מציירים ציור בתוך צבעים שלא יוכלו לדהות
כאן הייתה טירה ונהר
זורם בלי מים
עברתי רק כדי לראות

הטירה עמדה בראש הגבע
לתוכה נפלו הרבה מילים שאיש עוד לא אמר
הפרחים שרקו מן פזמון
מחמיא לטבע
היום הוא שיר מאוד מוכר

לא אין טירה
אל תביט עליה
היא איננה
אין מה לרוץ ככה
אין יותר שמיים
הגבירה כבר מתה
אין נהר בלי מים
עברתי רק כדי לראות

הקירות סדוקים הכל קפא
ואתה יושב בראש זקוף וכבר מוכן לשלוט
קח את שתי ידיי וראה
בשתי עיניך
היום הכל בוער פחות

לא אין טירה…

כאן היה מכחול ואנו שניים… עברתי רק כדי לראות.