ספר לי סיפור / האיש בעל אלף הפנים

באמצע הלילה, במארב אי שם במדינה זרה ביקש ממני פלנדו הקטן לספר לו איזה משהו, ככה סתם כדי להעביר את הזמן – בשביל לא להירדם.
קראנו לו פלנדו הקטן שכן תמיד היו לו תכניות גדולות לגבי העתיד, וכן בשל העובדה שתמיד כשהיה מפסיד במשהו – היה מתנהג כמו ילד קטן ומתבכיין.
התחלתי לספר לו על הרים וגבעות, ושלג וסופות בלתי פוסקות שהיו לי בילדותי במולדתי הישנה.
סיפרתי לו על ההופעות שלנו כלהקה בכל המדינה, ועל הכבוד הרב שקיבלנו בכל אחת מהן מהקהל הרב שגדש את הבמות.
הוא המשיך לשאול בשקיקה עוד ועוד שאלות, ואני עניתי בקצב מסחרר ללא הפסקה או הבחנה בין תקופות חיי השונות, עד שהגיע הבוקר ונמסר לנו שתם המארב – בדיוק כשבאתי לשאולו על חייו שלו עצמו.
כשהתחלתי לשאול אותו שאלות הוא נעלם כלא היה, וכך גם הנופים למולי.
פתאום התעוררתי במיטתי, לידה.
היא – אשתי המדהימה, ביקשה ממני לספר לה סיפור, אז בו במקום סיפרתי לה את סיפורו של פלנדו הקטן והמארב אי שם.