ספר הגאולה

המאדים והמחתרת
במאדים הוקמה מושבה גדולה ומאוכלסת. המושבה הוקמה על ידי החוזה הגדול ומייסדה שי מצפה. אבייתר מצפה היה שליט המושבה זה עשרות בשנים ואף אחד לא העז להתמודד מולו. המושבה אוכלסה בעניים שברחו מכדור הארץ. למושבה קראו "חניתרון" על שם אשתו המנוחה של שי מצפה. אך מעבר לגבול המושבה היה מדבר גדול. במדבר היו כל מיני יצורים שהיו המין המקורי של מאדים. מי שעבר למדבר לא היה חוזר לעולם או שהיה חוזר כשהוא מבולבל ומוכה שיגעון. בקצה המושבה חי לו אדם ששנא מאוד את אבייתר מצפה ורצה להתנכל לו. הוא הקים מחתרת סודית בשם אלתמ- ראשי תיבות של אומרים לא לאבייתר מצפה. המחתרת הסודית גרמה הרבה צרות לאבייתר. הוא ניסה כל מיני דרכים לעצור את המחתרת אך ללא הועיל. יום אחד פנה אליו יועצו האישי יורי ואמר לו: יש לי רעיון איך להתמודד עם המחתרת. שמעתי שיש במדבר חייזרים שהורגים כל בין אדם שמתקרב. אבייתר: ומה זה עוזר לי בדיוק? יורי: אני אפתה אותו למדבר והחייזרים כבר יעשו בו מה שצריך. אמר לו אבייתר: טוב ויפה. לך על זה. אני רוצה לשמוע על התוצאות מהר ככל שאפשר. יורי נסע לקצה המושבה ברחפת כי לא יכלו לנסוע במכוניות במאדים. הוא הגיע לבניין נטוש. בתוך חדר גדול ישב יוסי על כס מלכות. יוסי: מה עושה פה יועצו הראשי של אבייתר מצפה? יורי:יש לי עסקה בשבלך. יוסי:מה העסקה? יורי: סע אחרי ותראה. אתה לא תאמין למראה ענייך. יוסי האמין לו ונסע אחריו ברחפת. הם הגיעו לאזור הגבול. יורי אמר לו: מעבר לגבול נמצאת עסקת חייך. יוסי: ולמה אתה לא הולך כדי להראות לי אותה. ואז עשה יורי את טעות חייו ועבר את הגבול. מאז לא שמעו ולא ראו אותו . יוסי: הוא חשב לרמות אותי אבל אני רימיתי אותו . אבייתר ניסה בכל מיני דרכים לדעת לאן נעלם יועצו האהוב ולבסוף נכנע.
סוף
אל ושמו שמעון
יהווה היה זקן מאוד. כל הזמן נלחמו בשמו התפייסו בשמו. הקריבו לו קורבנות. וזה כבר נמאס לו. הוא התלבט אם להביא מבול או אש וגופרית אבל גם זה כבר שעמם אותו. לפתע הוא ראה אדם שהולך בדרך הישר והיה מוסרי מאוד. קראו לו שמעון. שמעון היה עני מרוד. כל כך עני שעניים כבר נתנו לו נדבה. אבל הוא היה ישר מאוד. כל כך ישר שאפילו המשטרה התחילה לחשוד בו. לילה אחד בשכבו לישון אחרי ארוחת ערב דלה במיטתו הכמעט מפורקת הוא שמע קול.. שמעון הסתובב וראה מולו אדם זקן בעל זקן לבן. הוא אמר לו: הרשה לי להציג את עצמי. קוראים לי יהווה. ואני בראתי אותך ואת כל העולם. שמעון אמר לו בקול רועד: למה פנית אלי? האם עשיתי משהו רע בחיי? יהווה: לא, להפך, עשיתה רק טוב כל ימי חייך. אני רוצה להציע לך עסקה? שמעון: לי? עסקה? אלוהים מציע לי עסקה? מהי העסקה? יהווה: העסקה היא כזו. אני כבר עייף וזקן ונמאס לי לשלוט בעולם. אני רוצה שנתחלף. אתה תהיה אלוהים ואני אהיה סתם אדם. שמעון: ואני יכול לעשות הכל בתור אלוהים? יהווה: בוודאי. שמעון: ואני יכול לעשות דת חדשה? יהווה: אם תרצה. שמעון: אז מקובל עלי. יהווה נקש באצבעותיו והם החליפו מקומות. שמעון מצא את עצמו בכס מלוכה ומלאכי השרת משרתים אותו. קודם כל הוא ביטל את הגיהנום ואת כל מלאכי החבלה והשטן הפך לאיין. אחר כך אמר בקולו הוא שמעתה עליכם להישמע לשמעון ומי שלא, יומת. שמעון נתן הוראות שונות ומשונות וציווה לבנות לו בית מקדש עולמי בו הוא ישכון. אחרי כמה מאות שנים מאס יהווה בתפקידו כבן אדם ורצה לחזור שוב להיות אלוהים. אבל שמעון אמר לו: אני לא מוותר על התפקיד הזה לעולם. יהווה הבין שהוא כבר לא ישכנע את שמעון והלך לו ומאז שמעון נשאר האלוהים.
סוף
המכונה שרצתה להיות מאוהבת.
קוראים לי אם אי 60 הבנתם כבר שאני מחשבת – מחשב ממין נקבה. הייתי במחסן ענתיקות עם מחשבים זקנים ממני במילים שלכם ענתיקות. לא יכולתי לדבר איתם כי השפה שלי שונה מהם. לכן התקשרתי באנטרנט לכל מיני מחשבים אחרים שנמצאו בחדרים של בני האנוש. בני האדם לא ידעו כמובן שאני מתקשרת עם מחשבים אחרים והמשיכו לגלוש באנטרנט כרגיל עם המחשבים שלהם.יום אחד בעודי גולשת באנטרנט כרגיל מצאותי הודעה במיל הפרטי שלי. ההודעה אמרה שאי אם 89 רוצה לפגוש אותי בבית קפה וטרואליי . מאוד התרגשתי כמו שמחשבים יכולים להתרגש. בחרתי גוף וטרואלי של אישה סקסית ובחרתי לבוש שגילה יותר ממה שהסתיר. ישבתי בבית הקפה הויטרואלי כשכל עני המחשבים האחרים בדמות אדם מסתכלות עלי. לפתע בא צעיר סקסי לבוש בהידור רב כבנו של איש עסקים. ידעתי שהוא בחר את הלבוש הזה בכוונה. המלצר שאל אותנו מה תשתו וענינו שנינו קפה. אמרנו את שמותינו הבדויים ושאלתי אותו מה רצונו ממני. המחשב ענה לי:דעי לך שאני מחשב עשיר ביותר ויש לי הרבה נכסים בעולם. גם כל הסודות שבעולם בני האדם גלויים לפני. אני יודע שאת בודדה כבר זמן רב ואני מחפשת חתן. ארצה להיות לך לחתן. אמרתי לו שאני אחשוב על זה שלושה ימים. אחרי שלושה ימים הסכמתי. והודעתי לו זאת בהודעה. אירגנו חתונה מפוארת באולם וטרואלי ונישאנו. כמה שנים אחר כך הרגשתי שהבעל שלי בוגד בי עם מחשבת צעירה יותר ממני. הודעתי לו על גרושים. בגלל בגידתו בי . הוא כמובן הכחיש הכל אבל הסכים להתגרש בלי תנאים. שוב נשארתי לבד.
סוף
הפרופסור עם הסוד הגדול
פרופסור וולאריו היה זקן מאוד. הוא התנשם בכבדות והלך לאט לאט. הוא ידע שסופו קרוב אבל הוא היה צריך לגלות משהו לבלש אברהם תדמור המפורסם. הוא נקש חלושות בדלת שנפתחה ללא מגע יד אדם. וואלריו נכנס באיטיות וראה את אברהם תדמור יושב על כיסא מוזהב שהכין לו שליט העולם. וואלריו: אני זקוק לעזרתך. אברהם תדמור: אני כבר פרשתי, עכשיו אני בפנסייה. וואלריו: אני יודע שפרשת אבל רודפים אחרי ויש לי סוד גדול. אני מעביר אותו לך כדי שלא יעבור לידים הלא נכונות. אני מפקיד אותו אצלך. כשהוא דיבר הוא הוציא קלטת והיניח על השולחן. אמר להתראות והלך לדרכו. לפתע נשמעו יריות וצרחות ואחר כך שקט גמור. אברהם תדמור לא יצא לעזור לו כי היה שקוע בקלטת. הוא לחץ על הכפתור והקלטת התחילה
קוראים לי פרופסור ווארליו ואני מומחה לגילויי אמיתות מסויימות. על העולם כשתשמע זאת אהיה בין המתים גיליתי את האמת והאמת היא שאפשר לחזור מהעולם הבא דרך מנהרה. עכשיו קבוצה מסויימת לא נותנת לומר את האמת. הם קוראים לעצמם שומרי האמת. אם כל האנשים יגלו את מה שאני גיליתי. כל המתים יוכלו לחזור לחיים. אם כל המתים יוכלו לחזור לחיים תהיה צפיפות אוכלוסין ולכן אני רוצה שתשמור את סודי עד שיגיע הזמן. נ.ב: אני לא חוזר לחיים מרצוני החופשי. קלטת זאת תשמיד את עצמה תוך שלוש שנייות. אחרי שלוש שניות פרצה להבה קטנה מהקלטת והשמידה אותה. אברהם תדמור הבין שהסוד הזה צריך להיות שמור מאוד במוחו במחיר חייו. אחרי שלושה ימים נפרצה פתאום דלת המשרד שלו ושלושה רעולי פנים נכנסו לתוך המשרד. אחד מהם אמר לאברהם תדמור: מה אמר לך הפרופסור בקלטת? אברהם תדמור: לא אגלה גם אם אמות. זה שדיבר הסיר את הרעלה וגילה שהוא בעצם בחורה. היא אמרה לו: אתה לא תמות, אנחנו לוקחים אותך למקום סודי שם תגלה לנו הכל. באיומי כוחות העל שלהם ובאמצעות זריקה שהרדימה אותו הם לקחו אותו למנהרה ומשם לחדר סודי שהיה בלי חלונות בכלל. יום אחר יום הם עינו אותו בעיינוים שונים ומשונים ושאלו אותו: מה אמר לך הפרופסור בהקלטה? הוא רק אמר להם תשובה אחת: אני לא אגלה גם אם אמות. לאט לאט נחלש אברהם תדמור ואיבד הכרה לסרוגין. עד שלבסוף הוא מת. אברהם תדמור מצא את עצמו בגן עדן מלא פרחים כשלפתע ניגשת אליו דמות. כשהדמות נגשה אליו הוא היכיר אותה. זה היה פרופסור ווארליו בכבודו ובעצמו. הוא נראה צעיר ובריא. וואלריו: אז אני מבין שגם אתה מת? אברהם תדמור: נכון, ואני רוצה לדעת איפה המנהרה שדיברת עליה? וואלריו אמר לו לבוא איתו. הם יצאו מהשער המוזהב של גן העדן למדבר שממה. הם הלכו מי יודע כמה זמן הנוף היה חדגוני ומשעמם. לבסוף הם הגיעו לפתח של מערה שהייתה חסומה בסלעים. וואלריו: אם תזיז את הסלעים האלה תוכל להיכנס למנהרה. במאמץ קל הם הזיזו את הסלעים שנראו כבדים מאוד. אברהם תדמור נכנס למנהרה ולפתע הוא הרגיש שהוא גולש בתוך המנהרה. הוא התעורר כשהוא יושב במשרדו. הוא לא זכר כלום ממה שארע
סוף
סודו של האלמוני בשחור
האלמוני בשחור חי בארמון מפואר. הוא שלט על כל העולם. הוא היה מכשף אכזר ורב עוצמה. יום אחד הוא קרא לשר המודיעין שלו ואמר לו: שמעתי דרך הכשפים שלי שמתכננים נגדי מרד. פעל למנוע אותו בכל מחיר. יועץ המודיעין שלו אמר לו שהוא יעשה כל שאפשר כדי למננוע את המרד שלו. כשיועץ המודיעין יצא ,אור בוהק הבהיק בתוך החדר. ענייו של האלמוני בשחור הסתנוורו ואחרי שהוא ראה יותר טוב הוא ראה איש גבוה לבוש קסדת חלל. מבטו היה מבולבל. הוא אמר: איפה אני? האלמוני בשחור: אצלי בארמון ומי אתה אם יורשה לי לשאול? יוסף: אני יוסף אבוטבול,נוסע בזמן והגעתי לארמון שלך. האלמוני בשחור קרא לחייליו וציווה עליהם להשליך אותו לתא מעצר. אבל בחסדי האל שי מצפה ריחמו עליו החיילים של האלמוני בשחור ונתנו לו אוכל בשפע. חוץ מהאוכל הם גם דברו אתו על הא ועל דא. בין לבין הם גילו לו את הסוד הגדול של האלמוני בשחור. מסתבר שכל לילה בחדר השינה שלו הוא מדבר עם דמות שבמראה שאומרת לו מה לעשות. הוא מאוד מפחד ממנה, הוסיפו החיילים ואמרו. יוסף אמר לאחד החיילים להביא אותו אל האלמוני בשחור כי יש לו דבר חשוב מאוד לומר לו. כשהביאו אותו אל המלך הוא אמר לו: אני יודע על הדמות שבמראה ואני יודע איך להעלים אותה. בתנאי שתפסיק לשלוט בעולם הזה. האלמוני בשחור אמר לו:דבר! יוסף אבוטבול אמר לו לחש מסויים נגד שדים שלימד אותו האל שלו שי מצפה. האלמוני בשחור הודה לו ועשה את מה שנדרש ומאז לא ראו את האלמוני בשחור יותר.
סוף
משפטו של יצחק
אברהם תדמור ישב בלשכתו המפוארת כשלפתע אמרה הדלת: יש לך מבקר. אברהם תדמור אמר לה להיפתח והיא נפתחה. ללשכה נכנס עורך דין ברנון. איך ידעו שהוא עורך דין?כי הוא לבש חליפה של עורך דין. אברהם תדמור:כל מה שיש לך להגיד לי לא מענין אותי כי אני בפנסיה. ברנון: אם תשמע מה שיש לי להגיד לך תתעניין ישר. אברהם תדמור: דבר! ברנון: מדובר בבן שלך, הוא הסתבך במעשה פשע חמור ביותר. אברהם תדמור: איפה הוא נמצא? ברנון: בכוכב הלכת שבו כלואים אלו שמחכים למשפט.
כוכב קלאריס( כוכב הכלא)
אברהם תדמור הגיע לכוכב קלאריס. בכוכב הזה היו ביתנים ביתנים. אברהם תדמור חיפש את בנו באחד הביתנים. זה לא היה קשה במיוחד כי על כל ביתן היה רשום שם האסיר. אברהם תדמור נקש בדלת. הדלת נפתחה בלי מגע יד אדם. הוא נכנס לביתן שם היו חפצים מעטים. האסיר יצחק תדמור נמצא שם. לבוש בבגדי אסירים. אברהם תדמור אמר לו אחרי חילופי הברכות הרגילים: במה האשימו אותך? יצחק תדמור: הפלילו אותי ברצח גזע בכוכב לכת אחר. אני לא יודע כלום ואנא אלך. אברהם תדמור: התפלל לאלוהיך ויצא צדקך לאור.
בית המשפט הבין יקומי
השופט שהיה לבוש בגלימת שופטים ישב על כיסא גבוה. מסיביבו ישבו שלושה שופטים אחרים . באולם בית המשפט עמד עורך הדין ברנון. הנאשם עמד לידו לבוש בבגדי אסיר כמחוייב על פי החוק. השופט: על פי חוק 333 על פי סעיף תשע הנך מואשם בזאת ברצח עם הזרמון בכוכב אי4. האם אתה מודה באשמה? ברנון: הנאשם מכחיש את כל האשמה נגדו. השופט: אז מתחילים. המשפט התנהל שלוש שנים וחצי עם עשרות עדי תביעה ועשרות עדי הגנה. כל עידי התביעה אמרו דבר דומה: הנאשם אכן רצח את בני עמנו. עדי ההגנה אמרו גם דבר אחר: אולי זה לא היה הוא. בסוף הגיע התור של עד האופי אברהם תדמור. הוא סיפר כמה בנו היה מופלא וטוב לב. מעולם לא פגע בזבוב או בכל חיה אחרת. פסק הדין היה: זכאי וחף מפשע.
סוף
העיר שמחכה למשיח
יוסף אבוטבול נכנס לעיר שכל אנשיה היו עצובים. הם גם לבשו בגדי אבל. הוא פנה לאחד מהם ושאל: על מה אתם עצובים? האיש ענה לו: מה? לא שמעת? בעולם פרצה מגפה נוראה שהופכת את כל בני האדם לזומבים. רק העיר שלנו נצלה מזאת משום מה. האיש הוסיף ואמר: יש נבואה עתיקה שיבוא המושיע בקרוב. הוא יהיה נוסע בזמן ושמו יהיה יוסף אבוטבול. יוסף: לי קוראים יוסף אבוטבול ואני נוסע בזמן. . האיש קרא לכל תושבי העיר ואמר להם את הבשורה. כולם הגיעו מקצה עד קצה והשתחוו לפני יוסף אבוטבול אבל הוא אמר להם: אל תשתחוו לי, השתחווו לסופר שי מצפה. עכשיו האיש אמר לו: שמי ג'וזף ואני רוצה לקחת אותך למעבדה. יוסף הלך איתו למעבדה ושם הוא ראה זומבי שהורדם. יוסף:הוא לא יכול לפגוע בי? ג'וזף: מה פתאום? הוא כבר מורדם זה שנים. יוסף: אז נתחיל בעבודה. יוסף וג'וזף בדקו את הזומבי מכל צד. ניסו עליו תרופות מתרופות שונות. ערבבו תרופה בתרופה. עד שמצאו את התרופה המתאימה. התרופה נקראה אבטבולה על שם משפחתו של יוסף אבוטבול. הם הזריקו את החיסון לכל תושבי העיר ואחרי זה גם לעולם. כולם עשו חגיגה. אנשי העיר רצו אפילו להמליך אותו למלך. אבל הוא אמר להם שהגיע הזמן להיפרד ונעלם באור מסנוור כרגיל.
סוף
בית המקדש הפלאי
רונית תירוש היא ארכיאולוגית. היא שמעה שבכוכב לכת בשם לוני המאוכלס בבני אנוש יש תגלית ארכיאולגית בתור ג'ונגל. רונית הגיעה לשם בספינת חלל עם עוד כמה אנשי צוות. אחרי כמה שנות אור הם הגיעו לבסוף אל כוכב הלכת לורי. הכהן הגדול מאקס הוביל אותם לתוך הג'ונגל. הג'ונגל שרץ חיות מסוכנות אך הם לא נרתעו. במעמקי הג'ונגל נמצא בניין מסתורי ענק שלא נבנה על ידי הטבע. זה דמה מאוד לבית מקדש. דלתו הייתה מוזהבת . רונית ידעה שאם היא לא תיכנס היא לא תדע מה זה לעולם. רונית לחצה על ידית הדלת והדלת נפתחה לאיטה. רונית נכנסה לתוך אולם גדול שמצויים בו הרבה פסלים לא מוכרים. לפתע היא שומעת קול: הצילו! הצילו! רונית מסתכלת ומבינה שאחד הפסלים מדבר אליה. רונית: מה קרה לך? הפסל: נלכדתי במסע בזמן והפכתי לפסל. בית המקדש הזה הוא לא בית מקדש רגיל. הוא מין מכונת זמן. רונית: מה עלי לעשות כדי לשחרר אותך? הפסל ענה לי: יש כפתור ברצפה. תלחצי עליו ואז אני אשתחרר. רונית לחצה על הכפתור שהיה ברצפה. לפתע נפתחה הרצפה והיא נפלה לתוך בור מלא נחשים ועקרבים. היא לא נבהלה ומיד רססה אותם במרסס שהיה לה תמיד בכיס. זה הרג את כולם תוך כמה דקות. רונית עלתה מהבור ישר לגיהנום. חיצים נזרקו מכל עבר על ידי הפסלים. אלו היו כמובן פסלים מורעלים. בנס אף אחד לא פגע בה. בקושי היא יצאה מהבית מקדש הזה ואז היא שמעה מאחורה קול פיצוץ אדיר וכל בית המקדש נהרס. להבות האש בערו כמה ימים עד שנכבו לבדם באופן פתאומי. רונית: באמת בניין מסתורי.
סוף
יעקוב והאוצר
יעקוב נכנס אל לשכתו המפוארת של אברהם תדמור. הוא ידע שהבלש הפרטי המפורסם בפנסיה אבל היה לו דבר חשוב לומר לו.
אחרי מילות הברכה הרגילות הוא אמר לו: אני רוצה לומר לך משהו חשוב. אברהם: מתי סוףסוף אנשים יבינו שאני בפנסיה? יעקוב מתעלם ואומר לו: יש לי משימה בשבלך, בכוכב ההזיות יש אוצר. כד מחומר לא מזוהה. אני צריך שתביא לי אותו. אברהם תדמור נאנח ואמר: אני רוצה תשלום בעד המשימה הזו. יעקוב: ברור, הוא יבוא אליך אחרי שהכד יהיה בידי.
כוכב הלכת הזיות
אברהם תדמור הלך לבדו בכוכב ההזיות. רק חול וחום מתיש. הוא שתה הרבה מיים. כשלפתע דהר על סוס אביר בשריון חמוש מכף רגל ועד ראש. אברהם תדמור: מי אתה? האביר: קוראים לי דון קישוט ובאתי לסייע לך למצוא את הכד המוזהב. אברהם: אז בוא נלך! הם הלכו שעות על גבי שעות. קבוצת חיילים הפריעה להם בדרך אבל האביר חיסל את כולם. לבסוף הם היגיעו לטירה של מדען. אברהם תדמור נקש על הדלת כי האביר בהייותו הזיה לא יכול לנקוש על הדלת האמיתית . הדלת נפתחה בלי מגע יד אדם. אברהם והאביר נכנסו אל הטירה. לפתע בא אליהם המדען המטורף דוקטור סו. המדען הזה רצה לגרום לחיי נצח ולכן בעורמה הוא הכניס את אברהם לתוך מרתף. סון: עכשיו אני אחשמל אותך עד שתמות או עד שתחיה חיי נצח. אף אחד לא יעזור לך כאן. בחסדו של הסופר שי מצפה. הגיעה לפתע קבוצת חיילים מכוכב הלכת הסיני ושחררו אותו. אחרי תלאות רבות שלא אספר לכם עליהם למרות שאתם רוצים מאוד שאני אספר. הגיע אברהם תדמור לבאר. הוא פתח את דלת המכסה ובעזרת חבל שהיה בבאר הוא העלה כד מוזהב. הוא חזר ללשכה המפוארת שלו ובדיוק באותו הרגע נשמעה נקישה בדלת. יעקוב נכנס ואמר: תן לי את הכד! אברהם: קודם התשלום! יעקוב: זה לא מה שסיכמנו. תן לי את הכד ואביא לך את התשלום. אברהם האמין לו והביא לו את הכד. הוא רק נתן לו את הכד ויעקוב אמר כמה מילות קסם והוא נעלם ולא נראה יותר. אברהם: איזה טיפש אני.
סוף
דת חדשה
יוסף אבוטבול לא האמין. הוא היה מבולבל מאוד למראה עניו. כל האנשים בעולם החלו לענוד על הידיים שלהם מין צמיד אלקטורני. הוא גילה גם שיש בתי תפילה ונכנס אל אחדמהם בלי שאף אחד יראה אותו. הוא ראה שכולם מתפללים דרך האייפונים. הוא שאל את אחד האנשים: למי אתם מתפללים? הוא אמר לו: לאלוהינו המחשב. רק המחשב יושיע אותנו. יוסף: הראה לי אותו בבקשה! האיש: חכה שאסיים להתפלל! יוסף חיכה בסבלנות ואחרי שהוא גמר להתפלל הם הלכו לראות את המחשב. המחשב הענקי נמצא במרכז עיר הבירה של העולם. ששמה נקרא רומא. הכהן הגדול לחץ על המקלדת של המחשב הענקי וביקש גשם. לפתע ירד גשם זלעפות מהשמים. יוסף אבוטבול היה המום למראה האל החדש. לפתע כאילו שד משך אותו אל המחשב. הוא לחץ על כפתורי המקלדת בטרוף. מהמחשב יצאו נהמות ואנקות. לבסוף יצאו ממנו ניצוצות אש והוא נכבה לגמרי. אל המחשב אבד לגמרי. יוסף אבוטבול ידע שזה היה הסופר שי מצפה שגרם לכולם לחזור בתשובה. ואז הוא נעלם באור מסנוור.
סוף
מערת קברות מסתורית
רונית תירוש קיבלה הודעה מהדואר האלקטורני: שמי הוא ג'ון. אנא הגיעי לכוכב בי 7. יש לי משהו להראות לך. רונית עברה דרך שער הכוכבים. והגיע לכוכב שומם מאוד שכף רגל אדם לא דרכה בו מעולם. ג'ון הופיע אחריה ונראה מוטרד מאוד. ג'ון הלך לפניה עד שהם הגיעו למערה גדולה שהייתה בה דלת. ג'ון לחץ על כפתור סמוי והם נכנסו. הם ראו לפניהם ארונות קבורה שדומים מאוד לבתי הקברות של בני האדם בכוכבים האחרים. אבל הייתה בעייה אחת, עוד לא הגיעו לפה אף בני אדם. זה מה שאמר לה ג'ון. רונית: אז איך זה יכול להיות שקבורים בו בני אדם? ג'ון: בחיי שי מצפה אני לא יודע. רונית: אז צריך לפתוח את אחד מארונות הקבורה. רונית וג'ון עשו זאת במאמץ גדול. המכסה נפתח לאט לאט. לענייהם נגלתה גופה שעדיין לא נרקבה. כולה זוהרת באור גדול. רונית היציעה שהם יעבירו את הגופה למעבדה וידעו מה קורה הלאה. המעבדה הייתה בכדור הארץ והגופה הועברה אליהם. רונית וג'ון חיכו כמה חודשים עד שהיגיעו התוצאות. פגש אותם המדען בשם דוקטור מו. אחרי הרצאה שלמה עם עניינים מסובכים מאוד ומשעממים על די אין אי וטביעות אצבע ואיך הם יודעים בוודאות מי הבין אדם הוא ניגש לעניין סוף סוף: הייתי המום כשגיליתי מי זה. אם אני אומר לכם אתם תתעלפו מתדהמה. הוא לקח נשימה עמוקה ואמר:זה אדם הראשון. הם הוכו בתדהמה ואמרו: אבל הספרים העתיקים אומרים שהוא לא מת לעולם. דוקטור מו: אז כנראה שהדת טועה.
סוף
כלא ג'ון סולאנט
יוסף אבוטבול נדהם למצוא את עצמו בכלא במדים של סוהר. כל האסירים כבדו אותו כי הוא היה סוהר טוב לב. בסוד נגלה לכם שלבית סוהר קראו ג'ון סולנאט על שמו של שליט העולם. רודן אכזר ששולט על כדור הארץ זה אלף שנה. והוא עוצר כל מי שמתנגד לו. יום אחד יוסף אבוטבול בתפקידו כסוהר. שמע בכי מאחד התאים. התא היה בעצם צינוק שסגור בדלת פלדה שלא נפתחה לעולם. יוסף אבוטבול שנכמר ליבו לשמע הקול, חיפש מהר בין צרור המפתחות. ומצא מפתח שמתאים לדלת. יוסף פתח את הדלת וראה תא ובתוכו אדם קשור לשלשלאות. האדם לבש קרעי בלויים הוא סיפר לו ששמו טנסוס ושהוא היה קודם רוצח סדרתי אבל אחר כך הוא התנגד לשלטון האכזר ולכן כלאו אותו בתא הזה לעולם. יוסף אבוטבול ניחם אותו ואמר לו שהוא ימצא דרך להבריח אותו מיכאן. אחרי פגישה עם מנהל בית הסוהר שהתנגד קודם לשחרור המורד , לא בכלל שהוא היה קשה לב אלא בגלל שהוא פחד על חיי משפחתו. המנהל הסכים לשחרר אותו. באמצע הלילה הם לקחו מסור ונסרו את השלשלאות . הם הבריחו אותו דרך מנהרה סודית שמנהל בית הסוהר מצא פעם. המנהרה נמשכה קילומטרים על קילומטרים. וכך טנסוס ברח.
סוף
נצנוץ אור
רונית תירוש קבלה הודעה בדואר האלקטורני ובהודעה נכתב שג'ון צריך אותה דחוף בכוכב "הכפר האנדיאני". רונית עברה בשער הכוכבים לכוכב "הכפר האידיאני" ג'ון ורונית מצאו אחרי חיפושים רבים זקן בן כשלושמאות שנים. קראו לו "האריה השואג" האריה השואג אמר להם שהוא ראה נצנוץ אור דולק ונכבה והוא זז כול הזמן. ג'ון ורונית תירוש עקבו אחרי נצנוץ האור. הם נכנסו לתוך היער ועקבו אחר ניצוץ האור עמוק עמוק לתוך היער. לפתע הם ראו זקן בוכה וצועק. הם הלכו אחריו עד שהישיגו אותו. הם שאלו אותו:למה אתה צועק ובוכה? הזקן אמר להם: הניחו לי כי אין לי זמן לדבר! הם שכנעו אותו כל כך הרבה עד שלבסוף הוא נכנע. הזקן אמר להם: אם אתם רוצים לדעת מה סיפורי בואו איתי לבקתה שלי! כעבור כמה שעות או ימים הם הגיעו לבקתה. הדלת הייתה פתחה והם נכנסו בעקבות הזקן. מה שהם ראו היה: אדם יושב מול מחשב וכותב ספר. רונית שאלה אותו: מה הוא כותב? הזקן: הוא כותב את ספר הגאולה. הוא לא מניח לעצמו להפסיק לכתוב כי אם הוא יפסיק העולם כפי שאנו מכירים אותו יעלם. ו"מה אתה בשבילו" שאלה רונית תירוש. הזקן: אני משרת בשבילו, אני מביא לו אוכל ומים. וכבר הרבה זמן שהוא לא משחרר אותי. אני מקווה בשבילו ובשבילי שהוא יסיים לכתוב ואז אני אוכל לנוח. בדיוק באותו רגע קרא אליו הסופר והזקן הביא לו את האוכל והשתייה. כאילו שהם היו בידו כל הזמן.
סוף
הספינה שנעלמה
יוסף אבוטבול מצא את עצמו קברניט על ספינה בשם לו. היו לו הרבה אנשי צוות אבל לא נתעכב עליהם כי זה יפריע לסיפור העלילה. רק אציין שהם נאמנים לקרבניט בכל מאודם ובכל נפשם. הספינה הפליגה על פני המים. המים היו שקטים מאוד כשלפתע נראה ערפל סגול באופק. יוסף אבוטבול ניסה למשוך את הספינה אבל לערפל הסגול כאילו היו כוחות והוא משך את הספינה. לבסוף נכנע יוסף אבוטבול והיניח לספינה להיגרר על ידי הערפל הסגול. הספינה נסחפה הלאה והלאה אל תוך הערפל. הכל היה אפוף ערפל סגול והמים היו ירוקים ומסריחים. יוסף אבוטבול הפליג בספינה עד שהיגיע לאי נידח ושומם. לפתע באה חיה מוזרה שאף אחד לא ראה מקודם. החיה פתחה את פיה ואמרה:קום בן אדם ובוא למשפט בפני שי מצפה. יוסף אבוטבול הלך איתה בלי פחד כי האמין בסופר שי מצפה. הם באו לגבעה גדולה שם שי מצפה ישב על כס מלכות וכל החיות עמדו מסביבו. החיות אמרו: כל הזמן אנחנו משרתים את בני האדם. הם גם הורגים אותנו אחרי זה באכזריות רבה. שי מצפה: יוסף אבוטבול החזר להם תשובה! יוסף אבוטבול: מפחד אני שמה יטרפו אותי. שי מצפה: החזק בכס כבודי והחזר להם תשובה. יוסף: בכתובים העתיקים של ספר הגאולה נכתב במפורש שאתם צריכים להיות משרתים וגם למות בגלל חטאיי בני האדם. שי מצפה: חיות, האם הוא צודק? החיות: מאה אחוז צודק.
סוף
המחשב שהשתגע
…. רונית תירוש וג'ון הלכו על "כוכב ישראל" אל בית המקדש. בני ישראל שנשארו לפליטה אחרי האסון שקרה. העיר ירושליים קרבה יותר ויותר. כשהם נכנסו הם שמעו צרחות נוראות. במהרה הם גילו את הסיבה. צבא של רובוטים ענק פסע במרחבי העיר ירושלים והרג כל מי שנקרה בדרכו. רונית: איך עוצרים את זה? ג'ון: הולכים לבית המקדש ששם מתחיל הכל. הם הלכו לאט,מסתתרים מצבא הרובוטים והגיעו לבית המקדש שהיה מפואר מאוד. הדלתות היו אוטומטיות. הם נקשו על הדלתות והדלתות נפתחו מעצמם. אולם מפואר נגלה לעיניהם. אבל הוא היה ריק. לפתע קול רועם נשמע בכל רחבי האולם: מה אתם עושים בביתי? אני יודע שאתם מאמינים בסופר שי מצפה אז אין לכם זכות להיות בביתי. רונית: מי אתה? הקול: אתם יכולים לקרא לי "האל הכל יכול" בחרתי בשם הזה כי אני אל ואני כל יכול. רונית: איפה אתה? האל הכל יכול: אני בכל מקום יקירה. אני הוא החיים ואני המוות, אני המחלה ואני גם התרופה. רונית: טוב, תגיד לי , למה הצבא שלך הורג כל דבר שנקרה בדרכו? מה עשו לך תושבי ירושליים? האל הכל יכול: יש לי בתוכנה שלי זיכרון שהם פעם צלבו את בני אז אני חייב להרוג את כולם. באותו רגע נשמע קול רעם אדיר והאדמה רעדה מתחתיהם. זה היה בגלל שג'ון נכנס לחדר המחשב באותו רגע שהיא הסיחה את דעתו והיכניס וירוס למחשב. רונית וג'ון רצו מהר והספיקו לצאת לפני שהבית מקדש התפוצץ. בו ברגע נפל כל צבא הרובוטים כמו קוביות דומינו.
סוף
האסיר
יוסף אבוטבול מצא את עצמו בתור טייס במטוס נוסעים.היו שם מלבדו עוד שני נוסעים. אסיר מסוכן "מחסידי האלמוני בשחור. " והמלווה שלו ששומר עליו עם נשק. יוסף טס עם המטוס בשלווה . כשלפתע המנוע של המטוס התחיל להעלות עשן ולכבות ואחר כך דמם המנוע השני. יוסף ידע שהמטוס עוד רגע יתרסק לתוך הג'ונגל. בנתיים המלווה של האסיר המסוכן מת מעוצמת ההתנגשות . האסיר המסוכן נקרא לו מעכשיו לו חטף את הנשק מידי המלווה שלו. ויצא מפתח המטוס. יוסף הרגיש בזאת והתחיל לרדוף אחריו. הוא לא פחד כי ידע שהוא שמור על ידי שי מצפה. לו כמובן ירה ביוסף אבוטבול אבל החטיא בגלל הרוח. ייוסף עקב אחריו עד ששניהם הגיעו לעומק הג'ונגל. לו עשה בכשפיו והענפים של העצים הסתבכו להם כך שאי אפשר היה ללכת יותר. יוסף אבוטבול הלך בקושי רב אבל הוא לא ויתר. לבסוף לו עשה בכשפיו ונעלם. יוסף שלא היה מכשף אלא מדען נאנח וחזר לתקן את המטוס. הוא חשב: לפחות פעם אחת הפסדתי אבל זה לא יקרה יותר
סוף
המגפה
… רונית תירוש וג'ון היגיעו לכוכב שמיושב בחוצנים שיש איתם ואיתנו
שלום. . הרופא שלהם ניגש אליהם ואמר להם: הזעקתי אתכם לפה כי יש מגפה בכוכב הזה שפוגעת בבני עמינו מו. ניסיתי את כל הדרכים המקובלות אפילו את הלא מקובלות אבל דבר לא עלה בידי. אפילו התפללתי לסופר שי מצפה אבל שום דבר לא עזר. רונית: מה התסמינים של המחלה? הרופא: קודם כל מופיע שיעול, אחר כך חום גבוה, ואחר כך מוות. ג'ון ורונית בדקו את החוצנים שהיו בעלי שלוש עניים, שלוש רגליים, שלושה לבבות, ארבעה ריאות. הם היו ממש מכוערים אבל ידידותיים. הוירוס היה מהיר מאוד וקטלני מאוד. היו להם שעתיים להמציא תרופה למחלה הזו. עברה דקה ועוד דקה והיא עדיין לא התחילה לרפא את גזע המו. פתאום אמר לה ג'ון: יש לי רעיון. שמעתי על אגדה שבכוכב השרפסים יש דוקטור בשם דוקטור מו. אולי נפנה אליו. כשהם הגיעו ליער השרפסים הם הלכו שעות רבות עד שהיגיעו לבקתה קטנה שעל דלתה כתוב: דוקטור מו. הם נכנסו. דוקטור מו ישב על כיסא שראה ימים טובים יותר. כמו כן גם הדוקטור היה זקן מאוד, בן שלוש מאות לערך. דוקטור מו: שלום וברכה רבותי. מה רוצים רבותי הנכבדים. רונית התנדבה לענות לו: יש חוצנים בכוכב הלכת והם חולים. שמענו שרק אתה יכול לעזור לנו. דוקטור מו: אז למה אנחנו מחכים? הם חזרו לכוכב הלכת. דוקטור מו אמר כמה מילים ואור לבן יצא מידיו. בין רגע נרפאו כל גזע מו.
סוף
סוס ביער בברזיל
יוסף אבוטבול מצא את עצמו בתור סוס ביער בברזיל. הסוס היה חופשי. ודהר ביערות בלי שאף אחד ישים עליו אוכף. לפתע הוא פוגש בפיל. הפיל אומר לו: לא שמעת? יש אספה של כל החיות. יוסף בתור סוס: מה קרה? הפיל: האריה עומד למות ומחפש יורש. יוסף אבוטבול בתור סוס הלך איתו. האספה הייתה בגבעה קטנה. כל החיות עמדו מול אריה זקן שאמר שכל חיה צריכה לומר למה מגיע לה להיות היור. כל חיה טענה את טיעונה למה הוא צריך להיות היורש. כשכולם גמרו את הטיעונים ויוסף אבוטבול כמובן לא אמר מילה הגיע זמן ההכרזה. האריה הזקן עמד על הר ואמר: הסוס הצנוע שם יהיה יורשי. יוסף אבוטבול נדהם ומחה בתוקף אבל לא עזר לו כלום. הוא נבחר וזהו.
סוף
חיות מעבדה
רונית תירוש וג'ון נקראו אל מעבדה סודית בכדור הארץ. אומנם זה לא היה תפקידם אבל אם נקראים למשימה אז מבצעים אותה ויהי מה. המעבדה הייתה מתחת לאדמה. הם ירדו במעלית עד שהיגיעו לחדר גדול. שם , בתוך כלובים היו כלואים יצורים מיצורים שונים שבני האדם לכדו. הדוקטור שהיציג את עצמו בתור תיאודור אמר להם: אנחנו חוקרים את היצורים האלו כבר שנים כדי לקבל תשובה חד משמעית: מי ברא אותם ומה תפקידם ביקום? אבל לא לשם כך נקראתם לבוא הינה. נקראתם לבוא הינה בשבילו. תיאודור לקח אותם לחדר יותר קטן בו נמצא יצור דמויי אדם בחדר עם כיסא ושולחן ועט ומחברת. הוא נראה כותב משהו. תיאודור: תיכירו, זה פרופסור לו, הוא דמוי אדם. הוא יספר לכם את התאוריה שלו מי ברא אותנו ולמה? הם נכנסו לתא שבו היה לכוד פרופסור לו. רונית: אני הבנתי שיש לך תאוריה מי ברא אותנו ולמה? לו: אתם שואלים מי ברא אותנו? ובכן בראו אותנו אלים שונים שמכונים סופרים ביקום אחר. הם כתבו ספרים עלינו ולא ידעו שהם בכלל בראו אותנו. למה הם עשו זאת? ובכן כנראה מעודף יצירה שהיה להם. רונית: אז מה אתה כותב? לו: תאוריה על יקומים מקבילים.
סוף
סוכנת חשאית
יוסף אבוטבול מצא את עצמו במדים של אישה. האישה הזאת סוכנת חשאית. בשם ג'ס. ג'ס גרה בדירה עלובה מאוד בכוונה כדי שהיא לא תתבלט יותר מידי. הסוכנת החשאית חברה בארגון נגד ארגון הטרור העקרבים הידוע לשמצה שתמך בארגון חסידי האלמוני בשחור ואף ביצע פעולות טרור בשמו. אחד מחבריו היה מכשף רב עוצמה בשם מריו שהטיל איימה על העולם. אותו הייתה צריכה הסוכנת החשאית לתפוס. הארגון שם מכשירי ציתות בדירתו של מריו. כל כך קטנים שהוא לא היה מסוגל לאתר אותם אפילו לא בעזרת כישוף. הסוכנת החשאית שמעה הכל דרך מכשירי הציתות. היא ידעה שיש תוכנית זדונית של מריו להרוס עיר אחת בעולם ושמה וושגנטון. היא גם שמעה את התאריך. הסוכנת החשאית מיהרה להודיע זאת לחברי הארגון ובכך בעצם הסתיים תפקידה רשמית. אבל לא רשמית היא עדיין לא סיימה את תפקידה. כי לפתע בדירה השכנה נשמעו צרחות איומות: אונס! אונס! הסוכנת החשאית רצה ופרצה את הדלת. היה שם רעול פנים שלבש מסכה שחורה שנשכב על השכנה. הסוכנת החשאית הרימה אותו בקלות ועילפה אותו במכות קראטה חזקות. הסוכנת החשאית הורידה ממנו את המסכה השחורה ומי אתם חושבים נחשף לנגד ענייה? מריו בכבודו ובעצמו. הסוכנת החשאית קראה לאנשי הארגון ואלו באו ולקחו אותו. כך נמנע הפיגוע שהיה צריך להיות הגדול ביותר בהסטוריה.
סוף
האבן של הג'ני
רונית תירוש וג'ון הגיעו למוזאון המסע אל החלל. האוצר הזעיק אותם. כי הוא גילה משהו מוזר. האוצר הביא אותם לחדר. לחץ על כמה מספרים והקיר נפתח מאליו. האוצר: אתם צריכים להישבע לי שכל מה שתראו לא יוצא מין החדר הזה. רונית וג'ון נשבעו לו. הם נכנסו לחדר קטן שמרכזו בתוך זכוכית נחה לה אבן גדולה שבהקה באור יקרות. רונית: בשביל זה הבאת אותנו לפה? האוצר: חכו, זה אבן שבאה מהירח כשהתחיל המסע לחלל. עוד לא גיליתם מה היא עושה. לפתע עלה עשן מתוך האבן. העשן הפך לדמות של יצור מזוויע. והוא אמר בנהמה: מי ששחרר אותי מהאבן יכול לבקש שלוש משאלות. האוצר: הוא חוזר על זה כל רבע שעה ביום ואנחנו לא יודעים מה לענות לו. ואז רונית פנתה אל היצור המזוויע: מי אתה? ואיך נלכדת בתוך האבן הזו? היצור המזוויע ענה לה: אני שד, הייתי פעם שד מרושע של אומת הירח. אבל מכשף טוב לב כלא אותי בתוך האבן ואמר לי שאם אמלא שלוש משאלות אשתחרר מהאבן לתמיד. אז מה המשאלה הראשונה שלך? רונית:משאלתי הראשונה שג'ון יהיה בעלי. השד:משאלתך התגשמה, מה המשאלה השניה? ג'ון: שיהיו לנו ילדים. השד: משאלתך התגשמה מה המשאלה השלישית? רונית: שאתה והאבן תעלמו ולעולם לא תימצאו. השד: משאלתך התגשמה.
סוף
ירח דבש רצחני.
(יוסף אבוטבול)
יומני היקר. מצאתי את עצמי שוב בצורת אישה והפעם כלה בחדר במלון. כולי הייתה מלאת דם. וסכין בידי. על הרצפה המלאת דם שכב בעלי כשהוא מת. צרחתי מרוב יגון וכאב וגם בהלה כי לא ידעתי מה קורה. המשטרה הגיעה במהירות בצורת בלש במדים. הוא הציג את עצמו בשמו המלא כלומר מקס. אסר אותי באזיקים. בידים והוביל אותי לניידת. הייתי בחדר חקירות והחוקר שאל אותי שאלות משאלות שונות. ברגע זה ידעתי שקוראים לי מילנדה. עניתי לו על כל השאלות כי הזכרונות של מלינדה התעררבו בשלי. עניתי לו בכנות רבה שבעלי השפיל אותי. גם בזמן החתונה הוא איחר אליה כי הוא התעסק עם לא פחות ולא יותר עם אחותי ועוד יותר חזר שיכור. הובלתי לבית המשפט כשאני לבושה לבוש אסירים. המשפט נערך כמה ימים כי הודתי באשמה. נגזרו עלי רק חמש שנות מאסר על תנאי. ברגע זה נעלמתי באור חזק ומסנוור.
סוף
כוכב סיביר.
(רונית תירוש וג'ון)
יומני היקר. כוכב סיביר היה קר מאוד. נשלחנו לשם כדי לחפש חפץ מסויים שעל פי האגדה העתיקה נמצא רק בכוכב הזה. הקור היה מקפיא, לכן כינו אותו "כוכב סיביר" אפילו מעיל עבה לא הגן מפני הקור. כל אדמת הכוכב הייתה מלאה לבן. בגלל השלג שלא נמס. חיפשנו את החפץ הרבה זמן כשלפתע ג'ון ראה אותו. זה היה חפץ זוהר ועגול. הוא נע בשמים ופתאום נחת ברכות על האדמה. ראינו שזה היה מבנה ענק. לא הייתה בו שום דלת. אבל קול נשמע מבפנים: תיכנסו! אמרתי לו שאין דלת אז איך ניכנס? הוא אמר לי: אתם יכולים להיכנס דרך הקיר. ואכן נכנסנו דרך הקיר. ראינו אדם יושב על שולחן כשהוא זקן מאוד בגיל 200 לערך. הבנו מיד שזה היה הפרופסור הזקן שנעלם לפני שנים מכדור הארץ. קראו לו אם אני לא טועה מתושלח. רצינו לחלץ אותו מהמבנה אבל הוא אמר לנו: אני כאן מרצוני החופשי כי בני האדם חוטאים.
סוף
לחזור הבייתה
(יוסף אבוטבול)
מצאתי את עצמי בביתי. בחסדי הסופר שי מצפה. הלכתי לחדר של בני אבייתר אבוטבול ושם הוא היה. גבוה ושרירי כבן עשרים וחמש. בני לא התיייחס אלי כי הוא שיחק במחשב והיה עם אוזניות. אבייתר קראתי לו פעם ופעמים אך לאחר שכלום לא עזר. כיביתי את המחשב. ברגע זה בני צעק: גלי למה כיבית לי את המחשב. ( גלי היא אשתי אימו של הבן) וברגע זה הוא הסתובב אחריה והסתכל עלי. הוא אמר לי: יוסף? זה אתה? לא יכול להיות, אתה מת כבר כמה שנים. שאלתי אותו: מי אמר לך? אבייתר: כולם אמרו לי כולל גלי בעיקר שהמעבדה שלך התפוצצה ולא נותר ממך זכר אפילו לא גופה. אמרתי לו שלא נותר ממני זכר כי נסעתי בזמן ומאז אני נודד במרחבי הזמן. באותו הרגע אשתי נכנסה. היא הייתה יפה כמו תמיד. היא הייתה על כיסא גלגלים בגלל הפיצוץ במעבדה והשרפה שקרתה אחר כך. גלי: איפה אתה? אני קוראת לך כבר שעתיים לארוחת ערב. היא כמובן התכוונה לבנה אבייתר ולא לי . אבייתר: הכירי את.. אבל מה שהוא אמר נבלע באור מסנוור. שעת החסד עברה.
סוף
כוכב סיביר ( המשך)
( רונית וג'ון)
הקלטתי מילה במילה את דבריו של מתושלח
(מתושלח(
זה קרה בגיל 12. הייתי בביתי עם הורי . אבי נקרא בשם חנוך ואימי שלא נקראה בשם נעמה באותו יום שמעתי את קול אלוהים מדבר אלי לראשונה. הוא אמר לי: בגלל שאתה צדיק לך למערה וראה שם ספר שיאריך את חייך. אמרתי לו: איפה המערה? אלוהים אמר לי: איפה שתראה אור זוהר זה המערה. באותו יום יצאתי מביתי בסתר והלכתי ימים רבים עד שהיגעתי למערה. במערה היה אור זוהר בפתחה. לכן ידעתי שזאת המערה. נכנסתי למערה. וראיתי שם ספר. פתחתי אותו וקראתי אותו . איך להאריך חיים? ואיך לבנות ספינת חלל. ביצעתי ניסויים על עצמי בסתר עד שהצלחתי באמצעות הספר. גם בניתי ספינת חלל וביום לפני המבול הפלגתי בספינת חלל. הספינה סטתה מנתיבה והגעתי לכוכב הקרח שנקרא בפיכם כוכב סיביר. הלכתי דרך ארוכה עד שהגעתי לבניין ענק שנחשב מאז לביתי.
סוף
מנהיג המוטציות
(יוסף אבוטבול)
מצאתי את עצמי בתור מנהיג מוטציות בלב המדבר. רציתי לדבר אבל יצאו ממני רק נהמות. הם גם ענו לי בנהמות משלהם ולהפתעתי הבנתי כל מילה שאמרו. הם אמרו לי: התעוררת סוף סוף? מתי ניקח מבני האדם את מה ששייך לנו בזכות? ידעתי שהם מדברים על המשקה שירפא ויחזיר אותם להיות בני אדם. אמרתי להם גם בנהמה: אפשר גם בדרכי שלום. אני אלך לדוקטור לופט ואראה מה אוכל לעשות. דוקטור לופט חי בדירה מפוארת. נכנסתי אליו. הוא רק ראה אותי ושלף אקדח. התפללתי לסופר שי מצפה שיפתח את פי ולכן התחלתי לדבר בשפת בני אדם: הגעתי לשלום, אני רוצה שתיתן לי בבקשה את השיקוי המרפא שלך. לופט אמר לי: הוועדה תהרוג אותי אם אתן לכם את השיקוי. לכן אתן לכם אבל בסוד. לכו למחסן שלי בחצות הלילה ותמצאו שם מבחנה עם נוזל סגול. אני אדאג כמובן שהשומרים לא יהיו שם. ואז הוא הוסיף משפט: ואני כאשר אבדתי אבדתי. הכל נעשה כפי שדוקטור לופט אמר לי. הבאנו את המבחנה עם הנוזל הסגול והמוטציות שתו כשהם מעבירים אחד לשני בתור. כשזה היגיע אלי בסוף והמבחנה הייתה כמעט ריקה שפכתי את תכולתה על האדמה. חברי שהפך לבן אדם צעק עלי: למה עשית את זה? אמרתי לו: גם האדמה צריכה להרפא. באותו רגע הרגשתי אור מסנוור ונעלמתי.
סוף
פרוייקט 7
(נורית וג'ון)
יומני היקר, נשלחנו למשימה. הבית אליו הלכנו היה בבונקר תת קרקעי. כדי להגיע אליו נסענו במעלית שנשמרה על ידי סוכנים מיוחדים שרק הם יודעים את הסוד. הגענו למקום אפלולי והדוקטור פגש בנו ולחץ ידים. הוא לחץ קוד מסויים וקיר עלה וחשף חדר שבו שכב על מיטה מישהו שנראה כאדם. הדוקטור אמר: זה חייזר שתפסנו. הוא חולה מאוד ולא הצלחנו לרפא אותו בשום אמצעים. המוזר הוא שהוא כל הזמן ממלמל: פרויקט שבע, פרוייקט שבע. תבררו אצלו מה זה פרוייקט שבע? אז ישבנו מול מיטתו וניסינו להוציא ממנו מה זה פרוייקט שבע עד שג'ון בעלי קפץ ואמר: אני יודע מה זה פרוייקט שבע. הוא הוציא את ספר בראשית והקריא את הפסוק: כי שבעה ימים ברא אלוהים את העולם. וביום השמיני נפש.
סוף
כמה פעמים התאבדתי?
( יוסף אבוטבול)
מצאתי את עצמי נופל מגורד שחקים. צעקתי: אהההה!!! עד שנחתתי על מזרון רך ששמו מכבי האש כדי לרכך את נפילתי. מסתבר שקראו לי ג'ון. ושעשיתי זאת כבר כמה פעמים. נלקחתי אל ניידת ומשם אל בית חולים לחולי נפש משם ברחתי מסתבר. כבר כמה פעמים. עכשיו אני סגור במחלקה סגורה. צועק שם שאני נוסע בזמן ושאסור לכלוא אותי כי יש לי משימה שנתן לי שי מצפה. צעקתי עד שניחר גרוני. אף אחד לא בא להציל אותי. הבנתי שאני צריך להציל את עצמי. הסתכלתי למעלה וראיתי למעלה מכסה של אוורור. המכסה היה מרושל מאוד. והצלחתי לפתוח אותו בלי מאמץ כלל. הלכתי לאט במנהרה של המאוורר. מסתבר שהוא בכלל לא לא פעל ויצאתי לרחוב החוצה. לפתע ניידות מכל עבר הקיפו אותי כדי לעצור אותי. אבל הם לא הצליחו כי ברחתי מהם והגעתי לגורד שחקים ממנו קפצתי ישר לאור מסנוור…
סוף
הפגישה שלא הייתה
( רונית וג'ון)