ספל התה שאני
אני ספל תה, ואני עגול ולבן. אם תצללו מבטיכם אל תוכי תוכלו לראות את הכלום הרועש והגועש ששם, מהפנט וממכר. והכל נעלם בי כשאני מין ספל תה, הכל מתערבב ומשנה את צבעיו, הכל נקבר עמוק פנימה בבור המתוק ומשכר החושים שלי. אני לא גדול במיוחד ולא מושך תשומת לב, אני חסר תועלת לחלוטין, חסר כל מטרה או חיים. אני ריק ואנוכי וחמצן בורח ונמנע ממני.
אני ספל תה וכך אני אוהב אותי, עם צלוחית פטריות קטנה בצד. אני לא חייב להביט בעל כורחי בבואתי חסרת הסבלנות בראי, או לתקשר ולהצטיין. אין בי מוסר ואין בי נחמה ולא כלום, בעצם. כי אני רק ספל תה ועל כך לא תוכלו להאשים אותי. כעת אין זו אפשרות להניף לכיווני אצבע מוכיחה, ואם תעשו כן יגררו אתכם חזרה למציאות בציפורניים. והרי אני רק ספל. מסביבי השקט נהיה קולני יותר, רגוע ושליו. ואני בסדר בצורה הזו, איני מוכרח לאכול או להתקיים, אין לי דעות או מחשבות מפני שאני ספל ניטרלי וזהו זה. ואני לעולם לא אחזור להיות אדם. ולמה לי? בני אדם נושמים, צוחקים ומרגישים. לבני אדם יש רצון לקום בבוקר ולהריח את היום הסוער הממתין להם. בני אדם שותים מספלים שכמוני, אלא אם כן הם ריקים כמוני. בני אדם מסוגלים להתמודד, ובשבילם, פעילות יומיומית היא רק שגרה ולא משימה בלתי אפשרית. ואני לא כזה, מפני שאני ספל תה, שלא חי את חיו ולא חותם החלטות. דמות אדם לא מתאימה לספל תה שכמותי, היא לא תוכל להתאים לי. אני רק ספל תה, זה הכל. כן, ספל תה שלא רצה שתוכיחו שהוא לא. ספל תה שרצה להישאר ספל תה בודד. מפני שכשאני שוב בן אדם, אני שונא את עצמי, ואני חנוק ומנוכר.
תגובות (6)
זה לא קטע נורא, באמת! אפילו אהבתי אותו… ובמיוחד אהבתי את זה שהייתי צריכה לקרוא אותו שלוש פעמים כדי להבין מה בדיוק הולך שם:)
הממ.. תודה רבה לך, באמת. אני מתקשה להבין מדוע את אפילו אוהבת אותו, אך לא נדון בזה מפני שזה ארוך ואיכסי. אנא ממך אל תראי בי חצופה, אך לדעתך, מה בדיוק הלך שם? מודה לך, ספל התה שבאליס
זה בסדר, את יכולה להיות כמה חצופה שמתחשק לך:) ואני אשמח להסביר מה הפירוש האישי שלי לקטע שכתבת. לדעתי הקטע נכתב מנקודת המבט של בן אדם שמאס בהיותו בן אדם, כי הוא לא אוהב את מי שהוא, ולכן מדמיין את עצמו כחפץ אחר, או איכשהו מזדהה עם אותו החפץ. הוא משליך את תכונותיו על החפץ (למשל, הוא קורא לספל "ריק ואנוכי", ואיך ספל יכול להיות אנוכי?) אבל באותו הזמן מכחיש שיש לחפץ תכונות של אדם, כמו רוצה להתרחק מהיותו אדם (למשל "אני רק ספל תה, ועל כך לא תוכלו להאשים אותי", או "ספל תה שלא רצה שתוכיחו שהוא לא"). בעצם, זה סיפור על אדם שבורח מהאנושיות שלו, כי הוא לא מרגיש טוב מספיק כדי להיות בן אנוש, או שהוא פשוט לא רוצה להיות אנושי כי זה קשה מידי ("אין לי דעות ומחשבות מפני שאני ספל ניטרלי וזהו זה").
ואם אני יכולה להמשיך לחפור קצת, אני גם אנסה להסביר מדוע אהבתי אותו, למרות שזה לדעתך "ארוך ואיכסי".
אהבתי את הניגודים שיש בו (ספל תה לבן שצבעיו מתערבבים ומשתנים, כלום רועש וגועש וכו'), אהבתי את המורכבות שבו. הוא לא קטע פשוט במיוחד לניתוח:) ואהבתי את האזכורים הקטנטנים לספר "אליס בארץ הפלאות". לא דמיינתי אותם שם, נכון?
את יודעת, לרגע שקלתי באיזה מילים לבחור כדי שתביני כמה הקטע שלך טוב, כמה מעורר הזדהות ומחשבה הוא, כמה מוכשרת ובעלת כישרון יחודי וכאוב מי שכתבה אותוו, רק כשקצת מפחיד אותי להשקיע לך בתגובה שבאמת נבעה מעוצמת החוויה שלי ואת תכתבי לי בחזרה"מימה התרשמת? זה גרוע" כאילו את מזלזלת באנטלגנציה ובהבנה הספרותית שניסיתי להפגין…
ואם זה המצב, אולי פשוט אקרא ואוהב בשקט, ככה לא אצתרך תדיר לצאת טפשה מול עצמי…
יוקי!
הדימוי כאן פשוט נפלא. זה אולי לא הדבר הכי חכם ויפה להגיד על הקטע שכזה, שהוא כולו עצב והדחקת רגשות והקטנת האדם עצמו, אבל הוא פשוט כתוב בצורה נהדרת וזורמת, ממש כאילו שהוא נכתב בבת אחת, בלי הרבה תכנונים מראש, כאילו המילה "ספל תה" רק עלתה למחשבה וכבר נוצר הקטע הזה.
אישית לא הייתי משנה דבר. זה כל כך טוב שאפילו קראתי את זה בקול, וזה רק הוכיח עוד יותר כמה הקטע הזה מעולה.
התרשמתי מאוד
anne, תודה רבה רבה לך. כן, אכן יש מעט אזכורים לאליס בארץ הפלאות(סיפור שאת יכולה לנחש שאני אוהבת לפי בחירת השם שלי). הקטע נכתב עליי, הבנת את זה, נכון? לא על "אדם-כלשהו-שלא-קשור-אלינו-וגר-רחוק-רחוק-מכאן-בארץ-מודחקת-ודמיונית", לא. אני רוצה להעניק מקום קטן לאי אנושיות פצפונת ומספקת אך דווקא חוסר האונים ומצב רוחי הם אנושיים להפליא. לא ניתנה לי הזכות להיות חצופה, אך לטעמי לא היו צריכות להינתן לי זכויות רבות שהן דווקא כן בין יכולותי. הצורה שבה ייפית והארת באור משלך את הקטע שלי הייתה כה יפה לדעתי, תודה רבה לך על תגובה מדהימה ומרוממת רוח.
ספיר, לא צריך חכם(כך גם יוקי אומרת!) צריך רק כנות. תודה רבה גם לך, ודווקא ממך אני שמחה לקבל תגובות מפני שלאחותי הגדולה היה משתמש פה באתר לפני כמה שנים, והיא זכתה לתגובות יפות מאין כמוהן מsapir13 המפורסמת. אני באמת באמת מודה לך על דעתך. האמת שספל תה לבן עם ציור של הארנב הלבן מהסיפור המפורסם היה מונח לידי בכל אותו יום עגמומי וסמיך. לא יודעת למה בחרתי להשוות את עצמי דווקא לספל התה שלי, אך כך עשיתי וזה מה שיצא. מודה לך כל כך כל כך.
יוקי, הו לא, לא,לא.. אני לעולם לעולם לעולם לא אפקפק באנטיליגנציה ובהבנה הספרותית השופעת שלך, לעולם לעולם לעולם לעולם!! אינך טיפשה, כלל לא. אני שמחה לקבל ממך תגובה פה ושם כמו שאני שמחה להגיב בהתפעלות כל פעם מחדש על הקטעים הנפלאים שלך, זו לא הנקודה. איני מזלזלת בך ומעולם לא העליתי בדעתי לעשות כן! תראי, יש לי חבר טוב שמבוגר ממני במעט וההתנהגות של שנינו מעט דומה. אם לא הייתי מבקשת ממנו עזרה או מדברת איתו כל כך הרבה, הוא היה לבטח מרגיש מצויין. מה שהוביל אותי ללשאול אותו אם הוא רוצה שאניח לו, והוא לא הבין. אין שום חלק קטן במוח שלי שמתאר לעצמו שאני ראויה למחמאה או לאדיבות. שום כלום. אני לא רואה מדוע שתחמיאי לי, ואני רוצה להבין מדוע. הדיומי העצמי הנמוך שלי הוא רוב האישיות שלי, ואני לא רוצה שכך היא תישאר, אני רוצה שתתפתח ותלמד שאני לא התגלמות הרשע, אפילו אם כך אני מרגישה. אני שמחה שאת לא שומרת לעצמך את דעותייך, באמת. אשמח להמשיך לדבר איתך על כך במייל. אוהבת ומתנצלת עד אינסוף, אליס