סמטה חשוכה- מונולוג

תלך מכאן! פשוט תלך!
מי? אני? עצובה?
אל תגרום לי לצחוק. אני לא עצובה, אני סתם…
מי אתה בכלל? אני מכירה אותך?
לך, לך, אתה לא יודע שמי שמסתובב כאן מסוכן?
אל תקרא לי ילדה. אני לא הבת שלך.
אני הבת של האוויר, של המים, של רוח הקודש אם תרצה.
רואים שאתה לא מכאן. אנשים כאן לא שואלים שאלות כאלה.
לך הביתה, ילד שמנת. אתה לא מבין שאתה לא רצוי כאן?
מה למה? תסתכל על עצמך, עכשיו תסתכל עליי. זו הסיבה. אתה פשוט לא מכאן.
אתה יכול להיות גם מארץ עוץ אם תרצה, לא אכפת לי. לך הביתה ילד שמנת, אתה לא שייך לכאן.
שתוק, שתוק, אנשים כמוך לא באים למקומות כאלה, אלה אם כן הם רוצים משהו.
מה זה מקומות "כאלה"? מסוכנים, קרים, חשוכים. מקומות… כאלה. אז מה אתה רוצה?
ידעתי, אתה לא מכיר אותי, אבל אני תמיד צודקת.
לא, אין לי בעיה עם ילדי שמנת.
כמה אתה משלם?
אני מניחה שאין לי משהו טוב יותר לעשות בכל מקרה.
אחריך.
למה השאלה הזו עוד פעם? אמרתי לך, אני לא עצובה.
כי ככה אני, ככה נראות הפנים שלי.
כדיי להיות עצובים צריך להרגיש, אני לא מרגישה- הבעיה נ פ ת ר ה
פשוט תשחרר אותו ובוא נגמור עם זה.
למה לא? תביא, תביא סיגריה.