סכין מטבח

היא שפשפה בכל כוחה, אך הכתמים התעקשו ודבקו אל הלהב. אצבעותיה הארוכות אחזו בפלסטיק הלבן בחוזקה, ועיניה הצטמצמו כמו מביטות באור השמש המסנוור. בעוד כשעה, זוג המספריים הירוקות בעלות הלהבים הקהים, יוחלפו באותה הסכין שאת כתמיה היא נואשת להסיר.
היא ידעה כי מעשיה שגויים, ואפילו בלתי-חוקיים. אך בזמן האחרון פעילותה הסודית מרגיעה, ואף מנחמת אותה. היא לא מסוגלת להרשות לשלווה שכזו להיפסק, לא כל עוד היא כה אומללה. היא יודעת שזה כואב, ואפילו מדי. היא גם יודעת שזה רע, ויכול לגרום לדברים נוראים להתרחש, אך היא התמכרה להרגשה, וכבר אין דרך לגרום לה להפסיק.
היום בערב, אותן המספריים יוחזרו למגירה, והסכין כבר תמלא את מקומן בקופסה הישנה.
היום בערב, היא תשכב בחושך במיטה, ותיטול את הסכין הקטנה.
היא חשבה על אותה ההרגשה ונשכה את שפתיה בעונג. היא מודעת לעובדה שרגשותיה מעוררי סלידה, ואולי גם גועל, אך כך תמיד הייתה. היא שפכה עוד נוזל אדמדם על כרית הניקוי וחזרה לשפשף. היא חשבה על הסוודר האפור שלה. זה שאמא תמיד שואלת אם מותר לכבס, אפילו שיודעת את התשובה. אך אמא לא מבינה כי ביתה מוכרחה ללבוש את הסוודר בכל יום, ושאסור לה לפשוט אותו גם אם חם, וגם אם המורה לספורט תאיים לכתוב להורים. הרי אם תסיר אותו מעליה, כולם יוכלו לראות את הצלקות שעל זרועותיה. היא חייכה חיוך עגום. מעניין מה אמא תאמר כשתגלה שהסכין אבדה. החיוך נמוג מפניה, על זה עוד לא חשבה. היא הרגישה כאילו היא שוטפת את בעיותיה עם הסכין, בדיוק כמו שהסבון שוטף את הלכלוך. כניראה שככה חייה ימשיכו, הסכין תשטוף את הצרות ממנה, וזו תשטוף ממנה את דמה. היא אינה מעלה בדעתה כי חיים שכאלו לא יימשכו לעוד זמן כה רב, לא אם תמשיך. היא אינה מעלה בדעתה כי יש עוד עולם שלם של רגשות שהיא איננה מכירה, ושתרצה להכיר ביום מן הימים. אך כמובן שזה כבר יהיה מאוחר מדי, והיא תתחרט על כל חתך. ולאט לאט, הדם הזב מידה יתערבב עם דמעות מלוחות.