סיפור קצר לימיי סגר וקורונה

סיפור קצר לימיי סגר וקורונה
על השוק התחתונה של רגלי השמאלית, שוכן לו פצע חביב, המכוסה בקליפה דקה השומרת אותו סגור ואטום ומגינה עליו מפני חדירה של חיידקים ומזהמים למיניהם.
יום אחד, ישבתי לי בשירותים ואז והתחלתי לגעת בפצע עם הכריות של האצבעות ולמשש את הבליטה שהוא יוצר כתוצאה מהקליפה שמכסה אותו. ככל שנקפו השניות, התחלתי לשפשף אותו יותר חזק ולהפעיל עליו יותר לחץ. ואז, בשניה אחת, החלטתי לפעול: ברגע אחד הפניתי את הציפורן של האצבע כלפי הפצע, במקום את הכרית ופשוט כיסחתי את הפצע!
באותו הרגע, נשמעה לה זעקת כאב קצרה: "איי!!" ומיד אחריה נשכתי את השפתיים מרוב כאב והנאה. ואז, מאותו הרגע, התחיל המחזה הקבוע להתרחש: הפצע הוורדרד והפתוח החל, בתוך שניות, להתמלא בשכבת דם שנוצרה בתוכו, אני מבחינתי, רק מרים מעט את הרגל ומביט בה בסבלנות. ככל שהזמן עובר, שכבת הדם שעל הפצע הפתוח נעשית יותר ויותר עבה, עד שנוצרת ממש כדורית קטנה בעלת גוון אדום כהה ובוהק שרק הולכת וגדלה.
בשלב מסוים, טיפת הדם כבר נהייתה ממש גדולה ויותר כבדה והחלה, לאט לאט, לנזול לה כלפי מטה במורד הרגל. בעודה נוזלת, היא יוצרת אחריה שובל אדמדם של דם טרי ומשובח. ובכן, ככל שהטיפה ממשיכה לנזול- כך גם קצב הנזילה הולך ונעשה יותר ויותר איטי, עד שהטיפה פשוט נעצרה לחלוטין.
הבטתי ברגל עוד כחצי דקה בערך ואז לפתע הנחתי אותה על הרצפה ונתתי מכה\רקיעה חזקה עם העקב של הרגל על הרצפה הנקייה, באותו רגע, ניתן היה ממש להבחין בטיפת הדם נפרדת מהרגל ופשוט צונחת לה על הרצפה ומכתימה אותה בכתם אדום גדול עגול ובוהק(בנוסף לעוד כמה טיפות קטנות שנחתו מסביבה)
בינתיים, עד שיצאתי מין השירותים, פס הדם שנותר על הרגל כבר הספיק, בהדרגה, להתייבש וכך ביום אביב נעים, המשכתי להתהלך לי בבית ובחוץ עם מכנס קצר, כאשר שביל דק וארוך של דם קרוש מעטר את רגלי השמאלית.
(אגב, עכשיו תארו לעצמכם כיצד הרגל נראית וגם כיצד הרצפה נראית כאשר אני מקלף מספר פצעים בו-זמנית!)