סיפור בתוך המוזיקה..-

הקול של המורה עם המבטא הרוסי נשמע טוב, ״שלוש תיבות אחרונות ואז מהתחלה, לשים לב לקצב, אחת שתיים שלוש ו..״
הראשון התחיל על הפסנתר, בצלילים מתחננים כאלה, ואז הצטרף החליל, עדין כל כך. והם כאילו דיברו, פעם הפסנתר בצלילים הכי חזקים שלו והחליל בוכה, מתחנן והפסנתר ׳לא!! לא!!׳ והחליל נחלש ויורד, והנשמה שלו בגובה הפאנלים, והכול כאילו אבוד.
אבל פתאום הוא תופס שרירים ועולה ומטפס, עולה ומתפתל.
הפסנתר מנסה לענות לו ואין לו דיבור. רק פה ושם מכניס לו.
ובסוף, אין לו בררה והוא מצטרף אליו, מתחבר למנגינה שלו, משתלב בסיבובים שלו, כאילו בא לקראתו, והחליל מאט קצת, מביט אחורה ומחכה לו עד שהם ממש ביחד. כאילו נותנים ידיים.
המנגינה מטיילת לה לפה ולשם עד שהיא נעשת שקטה יותר ויותר ובסוף נעלמת כאילו נרדמה..