הכל שקט

יש כל כך הרבה מילים. עד שאין בכלל. ולה אין ולא יהיה. ולי יש כל הזמן. בלי קשר. אבל עם הרבה קשר. עם קשר לכלום. להכל. ועוד. והראש כואב. כואב. כואב. עד שכבר לא. ואין. כל כך הרבה אין. בלי משמעות. כלום. ריק. חלל. ריק. ריק. ריק. ופתאום רק מה שיכול לגעת נוגע. ופוגע. כל כך פוגע כמו שנוגע. הכל באוויר. וגם אני. מתאדה. הכל מתאדה. ממוצק לגז. האמרה. קוראים לזה האמרה. מילה. עוד מילה שאי אפשר להשתמש בה. גם אני מתאדה. והיא. היא כבר מזמן. אבל אני פה. וגם היא. אבל לא באמת. כמו גז. חזק. נוכח. חונק ממש. כואב כל כך. שקוף. בלי מילים. בלי קול. אבל כל כך מזיק. בסוף חונק. ואי אפשר לנשום. וכואב. כואב . כואב. חזק. ובסוף מתפוצץ. אבל עד שמתפוצץ. הכל כל כך לאט. כמו גז. לאט. לאט. לאט. ואין מילים. ואין הגדה. הגדה זה להגיד. ואי אפשר להגיד. אז עדיף שלא. עדיף כלום. בלי מילים. בלי הגדה. בלי חג. אין חג. הכל חול. יום חול. שעון חול. שנגמר. וגם הוא מתאדה. כמו חול. כולנו חול. אי אפשר לספור. הכל נעלם. וטובע. בחול. וגם אני טובעת אבל לא נופלת. רק נחנקת. ואין יותר מילים. הכל שקט.