שנת הל"ב

היום נולדתי. מזמן. אולי לא. היום היא ילדה אותי. והיום היא פתאום כמו פעם.ואני גדולה. אבל לפעמים כל כך קטנה. אבל היום שלמה. גם אם לא כמו כולם. אף פעם לא כמו כולם. אני. תמיד אני. שלושים ושתיים שנים אני אני. ואז נלחמתי והייתי קטנה. כל כך קטנה. וגם עכשיו נלחמת אבל גדולה. יותר מידי. ואולי לא. ותמיד אני. ולכן קשה. אבל שלמה. ותמיד נקרעת. למרות השלמות. בגלל השלמות. בגלל שאני. ודווקא היום איתו. אבל לא איתו האחד. איתו השני. שניהם עדיין שם. וטוב לי ככה. ואולי לא. אבל שלמה. כל כך שלמה.ולכן בוחרת. ולכן סובלת. אבל לא יודעת להיות אחרת. לא יכולה להיות חלקי. רק עם הלב. שלושים ושתיים. שנת הל"ב.