Dark moon
זה בסדר? זה טוב מבחינה לשונית? דקדוקית? הניקוד בסדר? מקווה שאהבתם! אני גם לא בטוחה לגבי השם תציעו הצעות.

כבר לא לבדו

Dark moon 21/06/2014 995 צפיות 3 תגובות
זה בסדר? זה טוב מבחינה לשונית? דקדוקית? הניקוד בסדר? מקווה שאהבתם! אני גם לא בטוחה לגבי השם תציעו הצעות.

הילד יושב בצד לבד לגמרי,הוא מורעב,רועד מקור ופצוע ואין לו אף אחד שיעזור לו.
כי הוא נותר לבדו.
בסמטה חשוכה,ריקה מאדם הוא יושב שם לבד לגמרי.
כי הוא נותר לבדו.
לידו,ביתו לפחות ביתו לשעבר כי כעת הוא הרוס,ולא נותר ממנו דבר חוץ מקירות מתפרקים ולכן הילד יושב לבד לגמרי לצידו של הבית הישן שלו מחכה להוריו. שלא יחזרו עוד.
כי הוא נותר לבדו.
בעולם קר מנוכר ואכזר. לבדו.חברים כבר אין לו הם מהעבר השני של החומה הגדולה.
בבתיהם החמים עם שפע אוכל וחברים והוריהם אותם מחבקים אבל לילד אין הורים ולא חברים.
כי הוא נותר לבדו.
רק לפני כמה חודשים שיחק עם חבריו בתופסת ויום אחרי,הם הרביצו לו וכינו אותו בשמות:״ יהודון מסריח״,״עכברוש״,״מזיק״ . הוא בכה זה היה רק עיניין של זמן לבסוף לא נתנו לו ללמוד ומה הוא לה היה נותן כדי ללמוד אבל,אין לו מה לתת.
כי הוא נותר לבדו.
החיילים מסתובבים ברחובות הריקים ומדי פעם נשמע בכי,ירייה,צרחת כאב ונפילה והוא יודע שהרגו עוד אחד מעמו. הוא תמיד מתחבא בפינה לבד, מחכה לאביו ולאימו שהבטיחו לחזור ולא חזרו.
כי הוא נותר לבדו.
עד לפני חודשיים הייתה לו אחות שרצתה לצאת לשחק, רק לרגע, והוא הרשה לה היא רצה ובאותו הרגע, הגיע חייל וצעק:״תעמדי ליד הקיר מיד!״ ״תרימי ידיים יהודונת״ היא בכתה , היא פחדה ,הילד הסתכל עליה ובכה גם הוא ואז נשמעו:בכי,ירייה,צרחת כאב ונפילה הוא ידע כי אחותו לא תחזור
כי הוא נותר לבדו.
וכעת אף ילד לא יושב בסמטה החשוכה לבד ומורעב הילד המסכן מת מפצעיו וכעת:
הסמטה ריקה והחיילים לא מעיפים אפילו מבט בגופתו הדקיקה של הילד הקט.
כעת הוא בשמיים,בגן עדן. נשמתו חופשיה ומשחקת,יחד עם כל חבריו המתים.
וסוף סוף הוא ראה את הוריו וכעת הוא כבר לא לבדו.


תגובות (3)

אני רוצה את דעתכם תגיבו!

21/06/2014 13:32

וואו זה מהמם נשבעת לך אני בוכה פו

28/07/2014 19:27

קודם כל, ניקוד אומר את הצליל (אי, אה, או). כנראה התכוונת לפיסוק :)
בכל מקרה, יש כמה הערות:
1. אחרי פסיק שמים רווח.
2. היו מקומות בהם היו חסרים פסיקים\נקודות.
3. לה=לא (שגיאת הקלדה)
4. היו כמה מקומות שהמילים התחרזו. אני לא יודעת אם זה בכוונה או לא, אבל צריך להחליט. או בלי חרוזים, או עם. פשוט לפעמים זה קצת מציק לי.

עכשיו מבחינת תוכן… ובכן, אני בדרך כלל לא חובבת סיפורי שואה, אבל זה היה טוב. כי לפעמים אני מרגישה שהסיפורים האלה מנסים להוציא ממני את העצב בכוח, ופה לא הייתה תחושה כזו. ההפך. אני הרגשתי שהסוף טוב, כי בסוף הסיפור הילד שמח יותר. זה די נדיר למצוא סיפורי שואה שלא חונקים אותי, וזה אחד כזה. אז כן, צריך קצת לעבוד על הפיסוק ואני מניחה שעם התרגול לא רק הפיסוק ישתפר ותגלי הרבה דברים, אבל יש לך כישרון בשביל ההתחלה :)

28/07/2014 20:05
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך