טלאים

הכל טלאים. טלאי ועוד טלאי ועוד אחד. טלאי על החיים. טלאי על המוות. טלאי שרק יכסה. הכל בעצם רק מכסה. האחד מכסה על השני. הוא על האחר וחוזר חלילה. ואותה מנסים לתקן עם טלאים. כמו בובה שנשברת. תופרים יד אחת. ואחר כך את השניה.וכשנמאס אז זורקים.ושמים פלסטר על הפה. ואז אי אפשר לדבר. ועכשיו גם אי אפשר לזוז. והכל מקובע. הגוף. וגם המוח. וגם הנשמה.ואז גם אני מקובעת. וגם אני חיה עם טלאים. וגם החיוך הוא טלאי. טלאי שמקל מיד אבל אף פעם לא מרפא. כי עכשיו הוא רץ. גם הוא טלאי. שבא. ומכסה. ועוטף.ואחר כך רץ.ולפעמים יש טלאים שנשאים הרבה זמן ולא נפרמים. עד שכן. כי בסוף הכל נקרע. וכל החוטים הקשורים נפרמים. והכל מתפורר. אבל לא בבת אחת. לאט. חוט אחר חוט. טלאי אחר טלאי.מילה אחר מילה.עד שאין כלום. אין יותר מילים. ואין יותר טלאים והכל פרום.
יום שישי 13.5.11