טנגו מציאות ודמיון- פרק 4

באחד הבקרים כשהגיע יוסף למכור אבטיחים בשכונה, נתקלו עיניו ברוזיקה. כבשה אותו ביופייה המהמם, בהליכתה הסקסית, בצחוקה הפרוע וחסר המעצורים. אילו רצה לבגוד יכל בנקל, הזדמנויות היו למכביר, אך לא היה לו כל עניין בכך. אשתו לא חסכה ממנו דבר, עשתה כל שביכולתה למענו, דאגה לו, לבית, לילדים. לא היה קל להשגה כלל, אגו גברי שעבר לא מעט משברים, התחשל ורכש ניסיון חיים. כבר לא ילד, תם עידן הנסיכות, הפיות גם הן הזקינו, ומטאטא המכשפות הוחלף ברכב עתידני. בסופו של יום, המשפחה ממתינה בבית. כשיש ילדים ,מטלות והתחייבויות ,סדרי העדיפויות משתנים, אחריות, שיגרה שוחקת, ועייפות החומר, עושים את שלהם גם בזוגיות. לא שלא אהבו חלילה, אבל אהבה מסוג אחר. הכל כבר מוכר, גוף שנחקר בזמנים אחרים עד אחרון הקמטים, אחרון הקפלים, טעמים וריחות. תגובות ידועות מראש, התנהגות קבועה, לא היה מה לחדש. הריגוש כבר לא כבתחילה. בדמיונו התגנבה מידי פעם התשוקה למשהו חדש, לא מוכר, מסתורי, לחקור, לטעום, להתרגש, להגיע לשיאים חדשים. כשצפה ועלתה מחשבה שכזאת, היה מחייך, מצחקק בשקט לעצמו, מבטלה במחי יד, וחוזר למציאות. מי חשב שחלומות מתגשמים?. רוזיקה כאמנית הפיתוי, ידעה בדיוק על הסערה המתחוללת במוחו, על תשוקתו, על האש הבוערת בו. משהו בו משך אותה, גבריותו, תרבותו, והמזרחיות המסקרנת שהייתה כה זרה לה. החיים כגבר נשוי, אב לחמישה, נחו על צווארו כאבן ריחיים כבדה. רוזיקה הייתה שונה בתכלית מאביבה אשתו. כשביקשה בחיוך שחשף שני טורי שיניים צחורות, שיעלה את האבטיח לביתה, לא יכל לסרב. חלק מהשרות שנתן ללקוחותיו. הסיכוי שמשהו יקרה ביניהם לא עלה אפילו כחלופה, הוא נשוי ואב לילדים. רוזיקה במחשבה מעוותת ,תכננה אחרת. זמן טוב למעט אהבה מזדמנת בבוקר מקסים שכזה. תשיג את מבוקשה בכל מחיר, סירוב מצדו יתפרש אצלה ככישלון, כפגיעה בכושר הפיתוי שלה, כבלתי אפשרית. למעט האב החולה ששכב במיטתו לא היה איש בבית. רבקה האם , וסרג'יו האח יצאו לקניות בשוק הרחוק ויחזרו מאוחר. הייתה זאת שעת הכושר שלה.
כולם כבר הכירו בשכונה את "יוסף מהאבטיחים" . לא הייתה כל בעיה להשאיר את העגלה עמוסת האבטיחים בצד הדרך. לקח את האבטיח והלך אחריה, בוחן אותה מכף רגל ועד ראש, נלחם ביצרו שהחל גובר עליו. תחילה התמקד בכפות רגליה המושלמות, בזויות, בקשתות, באצבעות רגליה הארוכות והסקסיות שהסתיימו בציפורנים מטופחות ומושקעות. כל היופי הזה הנתון בנעלי בית ורדרדות שנוצה לבנה מעטרת אותן, תופפו בקצב ליבו הפועם.
בהמשך רגליים ארוכות לבנות וחלקות , שהסתיימו בישבן סקסי עסיסי הנתון בתחתון מזערי, שהציץ אליו מבעד לחלוק הבית השקוף למחצה. בהליכה חושנית שהטריפה את דעתו, הגיעה אל הבית. פתחה את הדלת והלכה להביא את התשלום מהארנק בחדר השני. כשחזרה התמלא החדר בריח בושם חושני. שני כפתורים בחלקו העליון של חלוק הבית היו פתוחים וחשפו זוג עופרים. תאומי צביה, זקורים ויפהפיים, שניסו להסתתר לא בהצלחה מרובה. רעד עבר בכל גופו כשנתנה לו את התשלום עבור האבטיח. לא יכל לספור את הכסף, הרגיש כיצד טיפת זעה קרה יורדת מעורפו ומטיילת במורד עמוד השדרה. הביט בפניה, בסנטרה, בעצמות הלחיים, באפה הסולד והמדהים, ובלשונה שהחליקה על שפתיה המכושפות. לא המתינה רגע נוסף, כהרף עין השילה את חלוק הבית שצנח לרגליה. הוא לא יכל יותר, מלחמתו הנואשת ביצר שהשתלט עליו נחלה כישלון חרוץ. כל חושיו השתבשו, המוח יצא מכלל פעולה, רק הלב פעם במהירות ושלח נהרות של דם לאזור החלציים… אחז בה בחוזקה, נשק לשפתיה החושניות והרכות, הרימה והשכיבה על הספה בסלון. זה היה אחרת מהסקס שעשה עם אשתו מידי פעם. סוחף, מרגש, משהו חדש ולא מוכר, טעמים וריחות שונים ואחרים. אנחותיה החרישיות השתלבו בנהמותיו הגבריות, הצלילים התאחדו ברגע הסיום, וצעקה מאופקת נשמעה מגרונותיהם. אחר עצמה את עיניה כמנסה לנצור את הרגע. כך נשארו שכובים וחבוקים במשך מספר שניות, מנסים להסדיר נשימה. לא הביט בה ולא אמר מילה כשסגר את האבזם בחגורת מכנסיו, פשוט יצא. נשארה שוכבת עוד מספר שניות, כשהגיעו האם והאח שלא חשדו בדבר. יוסף לא יכל להמשיך לעבוד באותו יום, איבד ריכוז, מחשבותיו נעו בין ההכרות החדשה והמפתיעה, לרגשות האשם ומצפונו המיוסר. "כיצד יעבור לסדר היום ?" חשב. "אם ילדי!!!, אשתי!!!, מה עשיתי?!?!?". כיצד נתן לדבר לקרות?. כבר נאמר "אין אפוטרופוס לעריות". כשחזר לביתו, רוקן את עגלת האבטיחים, והחנה אותה בפרדס הסמוך. אביבה הרגישה מיד שבעלה לא כתמול שלשום. ארשת פניו העצובה הקרינה דרך עיניו הכבויות, את סערת הרגשות שהתחוללה בנפשו. על השולחן הייתה מונחת צלחת מרק חמה. הפעם שלא כבשגרה ויתר על ארוחת הערב, יצא למרפסת , הצית סיגריה, והביט בשמש האדומה, השוקעת לאיטה לתוך הים הכחול. משהו הטריד אותו, הוא לא היה שקט. ניגשה אליו ,ליטפה את גבו, נשקה קלות ללחיו, ושאלה האם קרה משהו. ידע שתמיד יוכל לסמוך עליה, שתתמוך בו, שתהיה ה"עזר כנגדו " שלו. שום דבר לא הכין אותו לרגע האמת, האם ישקר לה? מה מצפה לו? מה מצפה להם?. הרגע שאמר " הרי את מקודשת לי…" עלה והציף אותו. משהו בפנים עמד להתפרץ, הבין שלא יוכל לשמור את הסוד לזמן רב. מעידה חד פעמית, איך תקבל זאת? איך תגיב?. בפנים נפולות ובקול רוטט סיפר לה. להפתעתו לא כעסה, אהבה, וסלחה. אבי ילדיה, ה"גבר" שלה, בעלה, "האחד והיחיד", עברו כל כך הרבה יחד.
" לא אתן למקרה הזה לחבל בנישואינו" אמרה לו נחרצות. באותו לילה התעלסו באהבים, כפי שלא עשו זמן רב. האשימה את עצמה, כל המקרה היה נמנע אילו השקיעה בו יותר. " לגבר אין מה לחפש בחוץ אם יש לו בבית" חזרה לעצמה על המנטרה שלמדה עוד מנעוריה. יום חדש, שמש זורחת, והחיים ממשיכים. נזהר יוסף שלא להתקרב שוב לאותה שכונה. יאנקו בעלה של רבקה נפטר, בנה סרג'ו הואשם במעשה מגונה ,הורשע, ונשלח למאסר לתקופה קצרה. סרינה ,וקלרה, תמכו ברבקה בתקופה הקשה שעברה. בלה הצעירה שבחבורה, אלמנה ללא ילדים, עלתה על כולן. רגישותה וטוב ליבה קשרו אותה בעבותות לרבקה, הפכה עבורה ל"כותל הדמעות", לאשת סודה, ליד שמלטפת ומרימה, לאחות בלב ובנפש.